באילו מקרים ניתן לקבל הנחה בארנונה?

באילו מקרים ניתן לקבל פטור מארנונה או הנחה בארנונה?

במאמר זה נתמקד בנושא ארנונה ונפרט על מרבית הנחות בארנונה הקיימות בישראל ואת התנאים והמגבלות שלהם, כגון: הנחה בארנונה לאזרח ותיק, הנחה בארנונה לנכים, הנחה בארנונה לפי מבחן הכנסה, לרבות באילו מקרים יינתן פטור מארנונה.

התחום של הנחה בארנונה בישראל מוסדר בעיקר במסגרת תקנות הסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה), תשנ"ג-1993 (להלן: "תקנות הארנונה"), שהותקנו מכוח סעיף 12 לחוק הסדרים במשק המדינה בו נקבע כי: "שר הפנים יקבע בתקנות תנאים וכללים למתן הנחות אחרות בתשלומי הארנונה הכללית, ואת שיעורי ההנחה …"

עד לחקיקת סעיף 12 לחוק ההסדרים והתקנות הנ"ל, העניקו הרשויות המקומיות לתושבים הנחות בארנונה ללא כללים מנחים ומגבלות. על כן המטרה העיקרית בחקיקת תיקון זה ותקנות הארנונה מכוחן – היא לקבוע אמות מידה ברורות ואחידות להענקת הנחות בארנונה, וקביעת סוגי האוכלוסיות הזכאיות לקבלת הנחת ארנונה לרבות שיעורי ההנחה המרביים אשר רשאיות הרשויות להעניק להם.

רשות מקומית אינה רשאית להעניק הנחת ארנונה אלא אם כן התקיימו התנאים שנקבעו בתקנות הנ"ל. כך אף קובע בעניין זה סעיף 12(ג) לחוק: "מועצה לא תפחית תשלומי ארנונה כללית אלא אם כן נתקיימו במחזיק בנכס התנאים שנקבעו בתקנות לפי סעיף זה, ובהתאם לכללים ולשיעורים שנקבעו". התכלית העיקרית של תקנות הארנונה המאפשרות לרשויות להעניק לתושבים הנחות בארנונה או פטור מארנונה היא סוציאלית, כלומר מתן הנחות לתושבים בשל מגבלות מסוימות כגון – נכות, קשיים כלכליים, גמלאים, עולים חדשים וכיו"ב.

ראה לדוגמה בבג"ץ 6741/99 יקותיאלי נ' שר הפנים:

"הקלה בתשלום ארנונה הניתנת לפלוני, אדם שאין לו מקורות מחיה די-הצורך ואין בכוחו לפרנס את עצמו, הטבה ראויה ונכונה היא. הטבה זו מבטאת סולידריות חברתית מבורכת, ונסכים כולנו כי ראוי הוא להקל עם אותו אדם נעדר-אמצעים. הקלה זו היא גם הגונה, גם הוגנת, גם צודקת, ואין היא פוגעת לא בעקרון השוויון ולא בכל עיקרון ראוי אחר; נהפוך הוא, יש בה בהקלה כדי להקל, ולו במעט, על החסר ועל אי-השוויון שאותו אדם נקלע אליו שלא בטובתו".

כך נקבע בת"צ 16524/02/14 שדה נ' עיריית מודיעין:

"תכלית תקנות ההנחה היא כפולה, תכלית סוציאלית שעניינה מתן הנחות לזכאים כמו נכים אזרחים ותיקים ועוד, וכן שיוויון באופן שרשימת הזכאים נתונה, אמות המידה הן אחידות והקריטריונים ברורים"

מי זכאי לקבל הנחה בארנונה?

תקנה 2 במסגרת התקנות מקנה את הסמכות לרשות מקומית להעניק הנחות בארנונה במקרים מסוימים: "מועצה רשאית לקבוע הנחה מסכום הארנונה הכללית שהוטלה באותה שנת הכספים על מחזיק בנכס שנתקיימו לגביו אחד התנאים כמפורט להלן, בשיעורים שפורטו להלן…".

רשות רשאית לתת הנחה בארנונה רק "באותה שנת הכספים" שבמהלכה הוגשה הבקשה לקבלת ההנחה או פטור מארנונה. שכן, מדי שנה מתכנסות הרשויות וקובעות את צו הטלת הארנונה לשנת הכספים הבאה בו נקבע בין היתר, שיעורי הארנונה בהם יחויבו התושבים לרבות הנחות ופטורים לשנת הכספים. לכן יש צורך שלרשות תהא וודאות תקציבית מסוימת.

הנחה בארנונה לאזרח ותיק

תקנה 2(א)(1)(א) לתקנות קובעת, כי אזרח ותיק (תושב ישראל שהגיע לגיל הפרישה הקבוע בחוק גיל פרישה – קרי גבר בגיל 67 ואישה בגיל 62, נכון לשנת 2020), זכאי לקבל הנחה בארנונה בשיעור של 25% אם הוא:

"מקבל על-פי חוק הביטוח אחת מקיצבאות אלה: קיצבת זקנה, קיצבת שאירים, קיצבת תלויים או נכות בשל פגיעה בעבודה – הנחה שאינה עולה על 25 אחוזים לגבי 100 מ"ר בלבד משטח הנכס".

תקנה 2(א)(1)(ב) לתקנות קובעת, כי במידה והאזרח הותיק מקבל בנוסף לאחת לקצבאות הנ"ל – גימלת הבטחת הכנסה, יהא הוא זכאי לקבל הנחה בארנונה בדמות פטור מארנונה: "בשיעור עד 100 אחוזים לגבי 100 מטרים רבועים בלבד משטח הנכס".

הנחה רק לדירה אחת ולאזרח ותיק אחד

סעיף 9 לחוק האזרחים הותיקים קובע בין היתר, כי הנחות בארנונה לאזרח ותיק תינתן: (1) בעד דירת מגורים אחת בלבד; (2) רק לאזרח ותיק אחד אף אם גרים בדירה יותר מזכאי אחד; (3) ההנחה תינתן גם כאשר רק אחד מבני הזוג המתגוררים בדירת המגורים הוא אזרח ותיק.

עוד קובע סעיף 9 (ג)(4) לחוק האזרחים הותיקים, כי הנחה לאזרח ותיק תינתן רק אם סך כל הכנסותיו מכל מקור שהוא "אינו עולה על השכר הממוצע", ובמקרה בו גרים בדירה יותר מאזרח ותיק אחד תינתן הנחה בארנונה "רק אם סך כל הכנסות המתגוררים באותה דירה, מכל מקור שהוא, אינו עולה על 150% מהשכר הממוצע".

דיירים נוספים אינם זכאים לקבל הנחה בארנונה לאזרח ותיק

סעיף 9 במסגרת חוק האזרחים הותיקים קובע כאמור, כי הנחות בארנונה תינתן "רק לאזרח ותיק אחד אף אם גרים בדירה יותר מזכאי אחד". בתי המשפט אף הבהירו כי הנחה מכוח תקנה זו תינתן לאזרח ותיק ובת זוגתו בלבד, ומקום בו מתגוררים בנכס דיירים נוספים כגון – בני משפחה נוספים (למשל בנו אשתו וילדיו) והם אינם מחזיקים בנכס אחר, אין מקום לתת להם גם כן הנחה או פטור מארנונה ולכן עליהם לשאת בחלק היחסי של הארנונה.

ראו לדוגמה עת"מ 15954/09/18 בו ציון נ' עיריית חדרה:

"מהוראת סעיף 9 לחוק אזרחים ותיקים עולה איפוא כי מי שזכאי להנחה בארנונה הינו אזרח ותיק ובת זוגו בלבד. הדבר עולה באופן מפורש מהוראת סעיף 9(ג)(3) לחוק האזרחים הוותיקים המעניק פטור גם לבן הזוג של האזרח הוותיק…

מטרת הסדר ההנחה בארנונה שבחוק אזרחים ותיקים הינה להעניק הנחה מארנונה לאזרח ותיק ולבן זוגו בלבד. אין מקום ליתן את הפטור לאנשים נוספים המתגוררים באותה דירה, ועל אלה לשאת בחלק היחסי של הארנונה…

המונח "מחזיק" פורש במסגרת דיני הארנונה כבעל הזיקה הקרובה ביותר לנכס. לפיכך ולנוכח מגוריהם של בנו וכלתו של העותר בנכס משנת 2011 ועד היום, ושעה שהם אף אינם מחזיקים בנכס מגורים אחר, אין כאמור מנוס מלראות אותם כמי שמחזיקים בנכס המושכר לצד העותר."

ו- רת"ק 12669/05/09 בילנקו נ' עיריית חיפה:

"ההנחה תינתן גם כאשר רק אחד מבני הזוג המתגוררים באותה דירת מגורים הוא אזרח ותיק. אם בדירה מתגוררים גם בני משפחה נוספים, כגון ילדים, נכדים ובני זוגם, נהוג לחלק את הדירה לשתי יחידות שומה ולייחס לכל קבוצה שטח מסוים כיחס מספר חברי הקבוצה לעומת מספר המתגוררים בדירה…

כך למשל, אם בדירה מתגורר אדם בן 66 ובת זוגו בת 58, וכן בנם, בת זוגו ושני ילדיהם, אזי תחולק הדירה לשתי יחידות שומה – שליש משטח הדירה ייוחס לאזרח הוותיק ובת זוגו, ושני שליש לילדיהם. ההנחה תינתן רק בגין השליש המיוחס לנישום הזכאי להנחה".

איך מקבלים הנחה בארנונה לאזרח ותיק?

סעיף 9 (ג)(5) לחוק האזרחים הותיקים קובע כי הנחה בארנונה לאזרח ותיק תינתן: "על פי בקשה בכתב חתומה בידי המבקש, הכוללת את הפרטים והמסמכים שקבעה הרשות המקומית לענין זה, שהגיש המבקש לרשות המקומית שבתחומה נמצאת דירת המגורים שבה הוא מתגורר,  או על פי הצהרה בכתב של המבקש כי מתקיימים לגביו התנאים המפורטים בפסקה (4) ".

כלומר על מנת לקבל את הנחה בארנונה על האזרח הותיק להגיש לרשות בקשה חתומה על-ידו הכוללת את הפרטים והמסמכים הנדרשים או הצהרה שמתקיימים לגביו התנאים הנדרשים (קרי, כי סך כל הכנסותיו אינו עולה על השכר הממוצע, ובמידה והוא מתגורר בדירה עם אזרח ותיק נוסף – הצהרה כי סך כל הכנסותיהם אינו עולה על 150% מהשכר הממוצע).

"השכר הממוצע" מוגדר בסעיף 1 לחוק האזרחים הותיקים כך: "השכר הממוצע, לעובדים ישראליים בלבד, כפי שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה". ניתן לבדוק את השכר הממוצע העדכני באתר של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה [נכון לחודש אוקטובר 2020 השכר החודש הממוצע עומד על סך 11,651 ₪].

הנחה בארנונה לאזרח ותיק המקבל קצבת זקנה לנכה

סעיף 1 (1) לתקנות האזרחים הוותיקים (הטבות לאזרח ותיק שמקבל קצבת זקנה לנכה) קובע, כי אזרח ותיק המקבל קצבת זקנה לנכה מכוח חוק הביטוח הלאומי, יהיה זכאי להטבות הניתנות לאזרח ותיק שמשתלמת לו גמלה לפי חוק הבטחת הכנסה ובין היתר: "הנחה בתשלומי ארנונה כאמור בסעיף 9 לחוק". בנוסף לכך סעיף 9(ב) לחוק האזרחים הותיקים קובע, כי מקום בו משתלמת לאזרח ותיק גמלה לפי חוק הבטחת הכנסה, יהא הוא זכאי לקבל הנחה בשיעור של 100%.

יש לשים לב, כי גם הנחה בארנונה לאזרח ותיק המקבל קצבת זקנה לנכה עדין מוגבלת ל-100 מ"ר בלבד, וכן כי חלים עליה המקבלות הקבועות בסעיף 9(ג)(4) לחוק האזרחים הותיקים (כלומר ההנחה הנ"ל תינתן רק מקום בו סך הכנסותיו של האזרח הותיק אינו עולה על השכר הממוצע, או אם גרים בדירה יותר מאזרח ותיק אחד, רק אם סך כל הכנסותיהם מכל מקור שהוא – אינו עולה על 150% מהשכר הממוצע).

הנחה בארנונה לנכים

הנחה בארנונה בגין נכות כללית או קצבת נכות מעבודה

תקנה 2 (א)(2)(א) לתקנות הסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה) קובעת כך: "נכה הזכאי לקיצבה חודשית מלאה כמשמעותה בסעיף 127לו לחוק הביטוח, אשר דרגת אי כושר השתכרותו היא בשיעור 75 אחוזים ומעלה –  הנחה שאינה עולה על 80 אחוזים".

תקנה 2(א)(2)(ב) לתקנות הנ"ל קובעת כך: "נכה אשר טרם קבלת קיצבת הזיקנה נקבעה לו לצמיתות דרגת אי- כושר השתכרות בשיעור של 75% ומעלה על-פי סעיף 127לו לחוק הביטוח – הנחה שאינה עולה על 80 אחוזים"

על המבקש הנחה בארנונה מכוח סעיף זה להמציא לרשות מסמכים המעידים כי הוא הוכר כנכה בשיעור הנדרש.

סעיף 127לו [שהועבר לסעיף 200(א)] לחוק הביטוח הלאומי מגדיר 'קצבה חודשית מלאה' כך: "נכה יחיד שהכנסתו מעבודה או ממשלח יד אינה עולה על 21% מהשכר הממוצע, ושנקבעה לו דרגת אי-כושר להשתכר של 100% זכאי לקצבת יחיד מלאה…".

בנוסף לכך, גם תושב המקבל גמלת סיעוד זכאי לקבל הנחה בארנונה בשיעור של עד 70% [בהתאם להוראות תקנה 2(א)(7)(ג) לתקנות הארנונה].

הנחה בארנונה - למקבלי קצבת נכות מעבודה

בפסיקה נדונה השאלה – האם נכה זכאי ליהנות מהנחה בארנונה בשיעור של 80% מקום בו הוא בחר לקבל קצבת נכות מעבודה. מרבית בתי המשפט שעסקו בשאלה זו פסקו, כי מקום בו בחר מבקש ההנחה לקבל קצבת נכות מעבודה הוא איבד את זכותו ליהנות מהטבה שמיועדת למי שמקבל קצבה חודשית מלאה. כלומר המבקש יהיה זכאי לקבל הנחה מארנונה בשיעור של 40% ולא 80%, מאחר ואין לו זכות "להנות מכל העולמות" ומקום בו הוא בחר לקבל קצבת נכות עבודה, הוא איבד את זכותו לקבל הנחת ארנונה בשיעורה המרבי.

ראה לדוגמה פסק דין של בית המשפט המחוזי מרכז בעת"מ 47146/10/14:

"להשקפתי, משבחרה העותרת לקבל קצבת נכות מעבודה, היא איבדה את זכותה ליהנות מהטבה שמקורה בקצבה חודשית מלאה. לא בכדי קבע המחוקק כי על נכה שהוכר כזכאי לשתי הקצבאות – נכות כללית ונכות מעבודה – לבחור באחת מהן. משבחר – לא עומדת לו הזכות ליהנות מהטבות שמקורן בקצבה עליה ויתר…. מילים אחרות, אין לעותרת זכות 'ליהנות' מכל העולמות. לבחירתה בקצבת נכות עבודה יש 'מחיר' בדמות קבלת הנחה שאינה מרבית מהארנונה."

הנחה בארנונה בגין נכות רפואית על פי דין

תקנה 2(א)(3) לתקנות הנ"ל קובעת כך:  "נכה אשר דרגת נכותו הרפואית המוכחת על פי כל דין היא בשיעור 90 אחוזים ומעלה, או מי שטרם קבלת קצבת הזקנה נקבעה לו נכות כאמור – הנחה שאינה עולה על 40 אחוזים"

כלומר, אדם שנקבעה לו נכות בשיעור של 90% ומעלה על פי כל דין (למשל נכות שנקבעה על-ידי המוסד לביטוח לאומי או קצין התגמולים), יהא זכאי לקבל הנחה בארנונה בשיעור של 40%. יוער, כי במקרים בהם נקבעה לאדם נכות בשיעור קרוב ל-90% למשל 89.06%, קיימת חובה לעגל כלפי מעלה את אחוזי הנכות בהתאם לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות).

כך למשל נקבע בעניין זה עת"מ 43197-09-17‏ ‏ פלוני נ' עיריית הרצליה

"הואיל ולעותר נקבעה נכות רפואית בשיעור של 89.06%, פשיטא שבהתאם לתקנה 3(ב) לתקנות הנכות, הקובעת את החובה לעגל כלפי מעלה נכות המתבטאת בשבר אחרי השלם, יש לראותו כמי שסובל מנכות בשיעור של 90%…

סמכותה של העיריה להעניק הנחה בארנונה למי שסובל מנכות בשיעור של לפחות 90%, מעוגנת בתקנות הסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה)…מכאן שעל מנת לזכות בהנחה מארנונה, צריך היה העותר להוכיח לעיריה כי דרגת נכותו המוכחת על פי כל דין הינה 90% לפחות. העותר עמד בנטל הוכחה זה, שכן הוא הציג בפני העיריה את ההחלטה שקבעה את אחוזי הנכות הרפואית שלו, וכן הציג בפניה את הוראת "העיגול כלפי מעלה" לפי תקנה 3(ב) לתקנות הנכות…

בנסיבות אלה, בהן ברור כי על פי הדין יש לראות את העותר כמי שסובל מנכות בדרגה של 90%, החלטתה של העיריה למנוע ממנו את ההנחה בארנונה היא בלתי סבירה בעליל, ויש להתערב בה ולשנותה."

הנחה בארנונה להורים לילד נכה

תקנה 2(א)(11) לתקנות הסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה) קובעת כך: "בן או בת לרבות ילד במשפחת אומנה של המחזיק בנכס זכאי לגמלה לפי תקנות הביטוח הלאומי (ילד נכה), התש"ע-2010 או שהוא מעל גיל 18 ומשתלמת בעדו ובשל נכותו גמלה על ידי המוסד לביטוח לאומי ובלבד שהשתלמה בעדו גמלת ילד נכה – הנחה עד 33% לגבי 100 מטרים רבועים משטח הנכס"

כלומר, הורים לילד (לרבות אומנה) המקבל גמלת ילד נכה זכאים לקבל הנחה בארנונה בשיעור של 33% עבור 100 מ"ר. בנוסף הנחה תינתן גם לאחר שמלאו לילד 18 שנים ובלבד שהגמלה החלה בשל נכותו בהיותו קטין וממשיכה להתקבל בהיותו בגיר.

הנחה בארנונה לעולה חדש

תקנה 2(א)(6) לתקנות הארנונה קובעת כי, עולה יהא זכאי לקבל הנחה בארנונה בשיעור של עד 90% לגבי 100 מ"ר משטח דירתו, למשך 12 חודשים מתוך 24 החודשים המתחילים – ביום שנרשם במרשם האוכלוסין כעולה על פי חוק השבות או מיום קבלת תעודת אזרח עולה ממשרד הקליטה.

תקנה 2(א)(6א) לתקנות הארנונה קובעת, כי מקום בו העולה זכאי על פי אישור המוסד לביטוח לאומי לעזרת הזולת או לגמלה מיוחדת לעולה או לגמלת סיעוד לעולה, יהא הוא זכאי לקבל הנחה בארנונה בשיעור של עד 80% ללא הגבלת זמן.

הנחה בארנונה לפי מבחן הכנסה

תקנה 2(א)(8) לתקנות הארנונה עוסקת במתן הנחה בארנונה לפי הכנסה של מחזיק הנכס, אשר רשאית הרשות להעניק לתושביה שהם מעוטי יכולת כלכלית.

מבחן זה מתחשב בשיעור הכנסה חודשית ממוצעת של מחזיק הנכס [בשנת הכספים הקודמת לשנה שעבורה מבוקשת ההנחה], ומספר הנפשות המתגוררות בנכס. על בסיס קריטריונים אלה, בהתאם לצו הארנונה של הרשות ולטבלה המפורטת בתוספת הראשונה לתקנות, נקבע שיעור ההנחה שיהא זכאי מחזיק הנכס לקבל על פי הכנסותיו.

כך למשל נכון לשנת 2019, בעל הכנסה חודשית שבין 6,558 ₪ עד 7,414 ₪ שעמו מתגוררים 4 נפשות, זכאי לקבל הנחה בארנונה בשיעור של 50%.

הרשות רשאית להעניק את ההנחה לתושביה אך אינה מחויבת, וכאשר היא בוחרת להפעיל סמכותה זו באמצעות צו ארנונה היא מוגבלת לתת את שיעור ההנחה על פי שיעורי ההנחה המעודכנים לאותה שנה והקבועים במסגרת התוספת הראשונה לתקנות הארנונה (אשר מתעדכנת מדי שנה).

ראו לדוגמה עעמ 1373/14 גואטה נ' עיריית תל אביב:

"תקנה 2(8) לתקנות ההנחות, היא התקנה הרלוונטית לענייננו, עניינה בפרטים ובמשפחות מעוטי-יכולת כלכלית, להם ניתנות הנחות בתשלומי הארנונה, עקב מצבם הסוציאלי-כלכלי. בטבלת ההנחות, אשר אליה מפנה תקנה 2(8) קבועות שתי אמות מידה, והן: מספר הנפשות המתגוררות בנכס; וגובה ההכנסה החודשית הממוצעת…על בסיסם של שני פרמטרים אלו, נקבע שיעור ההנחה המרבי באחוזים, אותו רשאית הרשות המקומית להעניק לתושביה…

על-פי טבלה זו, ככל שמצבו החומרי של הזכאי להנחה קשה יותר – בשקלול של ההכנסה החודשית הממוצעת ומספר הנפשות – כך גדל שיעור ההנחה המקסימלי, אותו רשאית הרשות המקומית להעניק לו, משמע – תושבים עניים יותר צפויים ליהנות מהנחות גבוהות יותר מאלו שמצבים הכלכלי משופר יותר, גם אם אינו משביע רצון"

מה נחשבת כהכנסה לעניין הנחת ארנונה?

"הכנסה" הנה: "הכנסה ברוטו של המחזיק בנכס ושל אלה המתגוררים אתו, לרבות ילד במשפחת אומנה, מכל מקור הכנסה שהוא, לרבות תשלומים שהמוסד לביטוח לאומי משלם להם"

למעט בין היתר – קצבה המשולמת לפי פרקים ד' (ביטוח ילדים) ו- י"א (ביטוח אזרחים ותיקים וביטוח שאירים) לחוק הביטוח הלאומי, וגמלה לפי תקנות הביטוח הלאומי (ילד נכה); מחצית מהכנסתם החודשית של בן או בת המתגוררים עם המחזיק בנכס (עד גובה שכר המינימום); דמי שכירות שמקבל אדם בעד השכרת דירתו (בסכום שאינו עולה על דמי שכירות שהוא משלם בעד דירה אחרת ששכר); תגמול מיוחד ותגמול מכוח חוק שירות המילואים.

הנחה בארנונה - לעובד שכיר ולעובד עצמאי

כאמור הנחה בארנונה לפי מבחן הכנסה נקבעת על פי "הכנסה חודשית ממוצעת" של בעל הנכס. ביחס לשכיר, מדובר בממוצע הכנסה חודשית בשלושת החודשים אוקטובר, נובמבר, דצמבר שלפני שנת הכספים שעבורה מבוקשת הנחת הארנונה, או לבקשת מחזיק הנכס – ממוצע ההכנסה החודשים בשנים עשר החודשים שלפני שנת הכספים שבעדה מבוקשת ההנחה.

ביחס לעצמאי, ממוצע ההכנסה החודשית בשלושת החודשים אוקטובר, נובמבר, דצמבר, שחושב על פי הכנסתו החייבת במס על פי שומת מס ההכנסה השנתית שלפני שנת הכספים שבעדה נדרשת ההנחה.

חובת הוכחת תנאי הזכאות רובצת על מבקש ההנחה

על המבקש לקבל הנחה בארנונה או פטור מארנונה הנטל להוכיח בפני הרשות כי הוא עומד בתנאי הזכאות הקבועים בתקנות. במקרה בו הוא מבקש לקבל הנחת ארנונה לפי מבחן הכנסות עליו להמציא לרשות את מלוא המסמכים הנדרשים לכך, לרבות תלושי שכר שלו ושל כל בני המשפחה המתגוררים בכנס.

ראו לדוגמה עת"מ 50616-05-19 בולבול נ' עיריית באקה אל גרביה:

"בכל מקרה שבו הפרט מבקש ליהנות מהנחה או פטור מתשלום חובה מוטל עליו הנטל להוכיח את תנאי הזכאות… כך, גם על מי שמבקש הנחה מתשלום ארנונה על פי מבחן ההכנסה מוטל הנטל להוכיח את כל תנאי הזכאות; דהיינו את מספר הנפשות המתגוררות בנכס ואת ההכנסות של כל הבגירים המתגוררים בנכס"

טענה בדבר קשיים כספיים אינה ראויה להתברר בבית המשפט

אדם שנמנע מלהגיש בקשה לקבלת הנחה ךועדת ההנחות שברשות המקומית לצורך קבלת הנחה בשל קשיים כספיים, יהיה מנוע לאחר מכן לטעון כי לא שילם את תשלום הארנונה בשל קשיים כלכליים. שכן, לבית המשפט אין סמכות לברר טענות אלה או להעניק הנחה בארנונה – וסמכות זו מוקנית לועדת ההנחות מכוח סעיף 149ד(א) לפקודת העיריות (נוסח חדש), הקובע כי הסמכות להעניק הנחות בארנונה נתונה לועדת ההנחות שאותה ממנה המועצה של הרשות המקומית.

ראו לדוגמה לעניין זה תא"מ 51219-09-12‏ ‏ עיריית רמת גן נ' גלעדי:

"טענה בדבר קשיים כספיים, אינה ראויה להתברר בבית המשפט מן הטעם שיש לגביה הסדר בתקנות ההנחות שלפיהן ראוי לפעול ולפיכך, ביהמ"ש אינו מוסמך להעניק הנחה עקב קשיים כספיים. [רוסטוביץ', וקנין, לב וכהן-כספי ארנונה עירונית כרך שני 1368, מהדורה חמישית (2007)]…
בענייננו נראה כי טענות הנתבע להנחה הן טענות שמקורן בקשיים כספיים ומשנמצא לגביהן הסדר בתקנות ההנחות, לבימ"ש זה אין סמכות לבררן או להעניק הנחה בגינן."

הנחת בארנונה לחיילי מילואים

תקנה 3ו במסגרת תקנות הארנונה מאפשר לרשות מקומית להעניק הנחה בארנונה לחייל מילואים בשיעור של עד 5%: "מועצה רשאית לקבוע הנחה בשיעור של עד 5% מסכום הארנונה הכללית שהוטלה באותה שנת הכספים על מחזיק בנכס שהוא חייל מילואים פעיל"

לצורך קבלת הנחת ארנונה זו על המבקש להציג בפני הרשות תעודת משרת מילואים פעיל תקפה או אישור תקף שנתן לו צה"ל על כך שהוא משרת מילואים פעיל. כאמור הנחה זו תלויה בשיקול הדעת של הרשות המקומית והיא אינה מחויבת להעניק אותה לתושביה.

הנחה בארנונה להורה יחיד

תקנה 2(א)(10) במסגרת תקנות הארנונה מאפשרת לרשות מקומית להעניק הנחה להורה יחיד בשיעור של עד 20%, שגילו של הילד שלו הוא עד 18 שנה או שהוא עד 21 שנה המתגורר יחד עם ההורה בנכס ומשרת בשירות סדיר או מתנדב בשירות הלאומי:

"הוא הורה יחיד כהגדרתו בחוק משפחות חד-הוריות, תשנ"ב-1992 או שהוא הורה יחיד לילד המתגורר איתו המשרת שירות סדיר כהגדרתו בחוק שירות ביטחון [נוסח משולב], התשמ"ו-1986, או מתנדבת בשירות הלאומי כהגדרתה בתקנה 14ד לתקנות אלה, כל עוד הם משרתים כאמור, ובתנאי שגילם אינו עולה על 21 שנה – הנחה עד 20%;"

הנחת ארנונה לנזקק

סעיף 149ד(א)(1)(א) לפקודת העיריות קובע, כי ועדת הנחות תהא רשאית לתת הנחה בשיעור של עד 70%: "לנזקק המחזיק בנכס המשמש למגוריו". נזקק מוגדר בסעיף זה וכן בתקנה 7 במסגרת תקנות הארנונה כמי שמחזיק בנכס אשר נכלל מאחת משתי אפשרויות אלה:

(1)   שנגרמו לו הוצאות חריגות גבוהות במיוחד בשל טיפול רפואי חד-פעמי או מתמשך, שלו או של בן משפחתו;

(2)   שקרה לו אירוע אשר הביא להרעה משמעותית בלתי צפויה במצבו החומרי.

ההגדרות בנושא זה במסגרת החוק והתקנות הן עמומות, ולכן על הרשות לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו הספציפיות ותחליט על פי שיקול דעתה. לרוב הנחות אלה ניתנו לדוגמה לאדם שחלה במחלה קשה או פטירת בן משפחה, או לאדם שפוטר מעבודתו דבר שהביא להרעה משמעותית במצבו הכלכלי.

איך מגישים בקשה לקבלת הנחת ארנונה לנזקק?

על האדם המבקש לקבל הנחת ארנונה לנזקק להגיש בקשה חתומה לפי טופס 2 שבתוספת השניה לתקנות, ובקשתו תועבר לגזבר הרשות ולמנהל מחלקת הרווחה, שעליהם להעביר את הבקשה לועדת ההנחות בצירוף חוות דעת. על הוועדה לקבוע את זכאותו של מבקש ההנחה ואת שיעורה במסגרת החלטה מנומקת בכתב. בנוסף לכך, הגזבר או מנהל מחלקת הרווחה או ועדת ההנחות רשאים לדרוש מהמבקש להמציא פרטים או מסמכים נוספים לצורך דיון בבקשתו.

פטור מארנונה לחיילים

תקנה 14 לתקנות עוסקת במתן הנחה בשיעור של 100% קרי פטור מארנונה לחיילים, נפגעי מלחמה ושוטרים ומשפחותיהם.

חייל המשרת בשירות סדיר המחזיק בנכס (לרבות דייר משנה) זכאים לקבל פטור עבור אותו נכס ועד תום 4 חודשים מיום שחרורו. כך גם הורה של חייל המוכיח להנחת דעתה של הרשות שבמקום מגוריו כי "פרנסתו היתה על החייל סמוך לפני תחילת שירותו, וכי אין לו פרנסה למחייתו ואין הוא מסוגל להשיגה כל עוד הוא מצוי במצב האמור".

בנוסף לכך זכאים לקבל פטור מארנונה – מתנדבת בשירות לאומי, משרת בשירות אזרחי במסלול מלא, משרת בשירות האזרחי המשבר במסלול מלא הכולל שירות 40 שעות שבועיות, משרת בשירות אזרחי בטחוני.

הנחה מארנונה לנכס ריק

תקנה 13(א) לתקנות קובעת כי רשות רשאית להעניק הנחת ארנונה למחזיק של בנין ריק שאין משתמשים בו, לתקופות מצטברות שלהלן:

(1) עד 6 חודשים – עד 100%; (2) מהחודש ה-7 עד החודש ה-12 – עד 66.66%; (3) מהחודש ה-13 עד החודש ה-36 – עד 50%.

במניין התקופה המצטברת לא תובא בחשבון תקופה הפחותה מ-30 ימים שבה עמד הבניין ריק ברציפות. על המחזיק להמציא לרשות ראיות על כך שהבניין ריק ולא משתמשים בו. המחזיק יהא זכאי לקבל הנחה כל עוד לא שונתה הבעלות בבניין.

סיווג נכס ריק לצרכי ארנונה

שאלת סיווג נכס לצרכי ארנונה (כגון: משרד ומסחר, תעשיה, או בית מלאכה) היא משמעותית, שכן סיווג הנכס קובע את התשלום שתגבה הרשות. המבחן הקובע לשאלה זו הוא "מבחן השימוש בפועל". יחד עם זאת, כאשר מדובר בנכס ריק – הרי ששאלת השימוש בפועל בנכס אינה רלוונטית שכן לא נעשה בנכס שימוש.

על כן בסוגיה זו נקבע מבחן דו שלבי. השלב הראשון: יש לבחון את כלל השימושים שניתן לעשות בנכס, ומבניהם לבחור את השימושים המתאימים לייעודו התכנוני בלבד; השלב השני: לאחר שאותרו השימושים האפשריים – יש לבחור את הסיווג הזול ביותר התואם את השימושים המותרים בנכס.

ראה בנושא זה לדוגמה עמ"נ 7770-11-19‏ ‏שובל ניהול והשקעות בע"מ נ' מנהל הארנונה בעיריית תל-אביב:

"מטבע הדברים, "מבחן השימוש בפועל" שהוא המבחן הקובע את סיווג הנכס לעניין חיוב בארנונה, אינו מועיל כאשר עסקינן בסיווגו של נכס ריק, שמעצם הגדרתו לא נעשה בו שימוש בפועל … לאור זאת, ובהתבסס על פסיקות קודמות, נקבע בהלכת אפריקה ישראל המבחן הדו-שלבי לגבי סיווגו של נכס ריק לצרכי ארנונה:

בשלב הראשון, מבין כלל השימוש התיאורטיים בנכס, יש לבחור רק את "סל" השימושים המתאימים לייעודו התכנוני. בשלב השני, לאחר שאותרה מסגרת השימושים האפשריים על פי הדין, יש לבחור את הסיווג הזול ביותר התואם את השימושים המותרים על פי דין בנכס" (דברי השופט ע' פוגלמן בענין אפריקה ישראל, פס' 18)…

הלכת אפריקה ישראל עוסקת בעיקר בשלב הראשון במבחן הדו-שלבי האמור. כך, נקבע שם כי בשלב הראשון למבחן, שעניינו בחינת "סל" השימושים בנכס, יש לאתר את אפשרויות השימוש הקיימות למחזיק בנכס הריק. אפשרויות אלו הן רק אלו שאפשריות לפי היתר הבניה, להבדיל מאלה שהותרו בתכנית החלה על הנכס…

בהלכת אפריקה ישראל קבע בית המשפט העליון כי עקב הייחודיות של סוגיית סיווג נכס ריק לצרכי ארנונה, החורגת מהעיקרון הכללי של דיני הארנונה לפיו ממסים לפי השימוש בנכס בפועל, יש ליישם בסוגיה זו את דיני התכנון והבניה על דיני הארנונה"

חובת דיווח לרשות

ככל ונעשה שימוש מחדש בנכס שמחזיק בו האדם שהיה זכאי לקבל הנחת ארנונה לנכס ריק, על המחזיק או בעל הנכס להודיע על כך לרשות המקומית 7 ימים בטרם נעשה שימוש מחדש בנכס. במידה והודעה זו לא ניתנה, הרשות רשאית לבטל את ההנחה שניתנה לתקופה האחרונה שבה עמד הבנין ריק. יוער, כי הנחה הארנונה לנכס ריק לא תינתן מקום בו נעשה שימוש כלשהו בנכס לרבות לדוגמה השארת ציוד לצורך השכרת הנכס.

הנחה בארנונה לבנין חדש

סעיף 149ד (א)(ב) לפקודת העיריות קובע כי, הרשות מוסמכת לתת הנחה למחזיק בנכס: "שהוא הבעלים הראשון של בנין חדש ריק, שמיום שהסתיימה בנייתו והוא ראוי לשימוש, אין משתמשים בו במשך תקופה רצופה שיקבע השר – עד 100%"

תקנה 12 לתקנות הארנונה קובעת, כי המועצה תהא רשאית לקבוע הנחה למחזיק שהוא הבעל הראשון של בניין חדש וריק, שמיום שהסתיימה בנייתו והוא ראוי לשימוש, אין משתמשים בו במשך תקופה רצופה – של עד 12 חודשים, בשיעור הנחה של עד 100%.

לעתים רבות נדונה בבתי המשפט השאלה – מתי ייחשב המועד בו הסתיימה בנייתו של הבניין. ישנם מספר מבחנים בשאלה זו כגון: מבחן פורמלי – מועד הוצאת תעודת גמר לבניין מכוח חוק התכנון הבניה; מבחן מעשי – מועד תחילת השימוש בבניין בפועל; מבחן הפונקציונאלי – באיזה מועד החל הבניין להיות ראוי לשימוש על פי ייעודו והיה למחזיק האפשרות ליהנות ממנו. המבחן הפונקציונאלי הוא לרוב המבחן העיקרי לבחינת שאלה זו.

ראו לדוגמה בסוגיה זו, עמ"נ 17709-04-18 טירת הכרמל טריידינג בע"מ נ' מנהל הארנונה בעריית טירת הכרמל:

"המבחן העיקרי שהודגש על-ידי בתי המשפט היה המבחן הפונקציונאלי, דהיינו "כי בנייתו של בנין נסתיימה כאשר למחזיק יש את האפשרות הפיזית, המשפטית והמעשית ליהנות מהתועלת הכלכלית של הבניין" (רוסטוביץ לעיל, עמ' 327). עם זאת לא מדובר במבחן יחיד; כך ברי כי מקום שבו החל השימוש בפועל בנכס, אפילו לא הסתיימה בניית כל המערכות החיוניות לשימוש ראוי במבנה לייעודו, יהיה מקום להטיל חיוב בארנונה מרגע השימוש בפועל…

מבחן זה מחייב הכרעה עובדתית בכל מקרה ומקרה . במסגרת ההכרעה העובדתית נדרש איזון בין כל הנתונים הרלוונטיים בדבר מצבו של הנכס, כמו היקף העבודות שנסתיימו ומהותן לעומת אלו שטרם הסתיימו; האם ניתן אישור חיבור לתשתיות המים והחשמל; והאם ניתן לאכלס הנכס בפועל. המבחן הוא מבחן אובייקטיבי השם דגש על הסבירות שבשימוש בנכס במצבו למטרה לה נועד…"

פטור מארנונה בגין נכס שאינו ראוי לשימוש

סעיף 330 לפקודת העיריות קובע, כי מקום בו נהרס בניין שמשולם עבורו ארנונה, או שניזוק במידה שאי אפשר לשבת בו ואין יושבים בו, ימסור מחזיק הבניין לעירייה הודעה על כך בכתב, ויחולו הוראות אלה כל עוד הבניין במצב של נכס הרוס או ניזוק:

עם מסירת ההודעה לעירייה – לא יהיה חייב מחזיק הנכס לתשלומי ארנונה נוספים ב-3 השנים שממועד מסירת ההודעה. ככל וחלפו 3 שנים והנכס עדין באותו מצב, יהיה על מחזיק הנכס לשלם ארנונה בסכום המזערי הקבוע לסוג הנכס על השימוש האחרון שנעשה בו למשך 5 שנים (שלאחר התקופה הראשונה של 3 שנים). ככל ותקופות אלה חלפו והבניין נותר במצב של נכס הרוס או ניזוק, על המחזיק בנכס למסור לעירייה הודעה בכתב על כך, ולא יהיה הוא חייב בשיעורי ארנונה נוספים.

לצורך קבלת פטור מארנונה בגין בניין הרוס או שניזוק, על מבקש הפטור להוכיח 3 תנאים מצטברים: (1) שהנכס שבגינו התבקש הפטור הוא נהרס או ניזוק במידה שאי אפשר לשבת בו; (2) שלא משתמשים בנכס בפועל; (3) שנמסרה הודעה בכתב לרשות המקומית על כך.

באילו מקרים נכס יהיה לא ראוי לשימוש?

בתי המשפט בוחנים באילו מקרים נכס מסוים הוא לא ראוי לשימוש ובגדר "שאי אפשר לשבת בו" במסגרת מבחן אובייקטיבי ועל פי הנסיבות הספציפיות של כל מקרה, לרבות בחינת הראיות המוצגות בפניו.

יצוין, כי לא כל נכס שהוא מוזנח ומלוכלך יהיה בהכרח בנין שנהרס או שניזוק ושאינו ראוי לשימוש לצורך קבלת פטור מארנונה מכוח הסעיף הנ"ל, אף אם לדעתו של מחזיק הכנס הנכס בלתי ראוי לשימוש. שכן, על מחזיק הנכס להוכיח בין היתר לא רק שלא ניתן לעשות בנכס שימוש מסוים, אלא שלא ניתן לעשות בו כל שימוש חוקי אחר התואם את הוראות דיני התכנון והבניה.

נושא זה צפוי להיבדק על-ידי נציגי הרשות בביקורם בנכס שיידרשו לבחון בין היתר – האם מצבו ראוי לשימוש לרבות תשתיות החשמל והמים שבו. בנוסף אף ייתכנו מקרים בהם נכס מסוים לא יהיה ראוי למגורים או כמשרד למשל אך כן ניתן יהיה להשתמש בו לצרכי מלאכה ותעשייה, ובמקרה כזה אותו נכס עשוי להיות מחויב בסיווג של מלאכה ותעשייה.

כך למשל ציין בית המשפט העליון בבר"ע 5711/06 חברת המגרש המצליח בע"מ נ' עיריית תל אביב:

"אין לומר כי כל בניין מוזנח הוא בהכרח בניין בלתי ראוי לשימוש, ומקובל עליי כי הנזק בו עוסק סעיף 330 הוא נזק משמעותי…. הפטור שלפי סעיף 330 מדבר על "בנין" ולאו דווקא על דירת מגורים. המונח "בנין" הוא מונח רחב יותר ואין הוא מוגבל אך למגורים…

גם אם בניין אינו ראוי לשימוש לצרכי מגורים אין לומר כי בהכרח יהנה הוא מפטור לפי סעיף 330. יתכן בניין שאינו ראוי לשימוש לצרכי מגורים אך ניתן להשתמש בו בהתחשב בדיני התכנון והבניה, למשל, לצרכי משרדים, מלאכה, תעשייה או כל סיווג אחר שהוא כדין לגבי הבניין. על כן, כדי להיכנס בגדרי הפטור שלפי סעיף 330 הבניין צריך להיות "ניזק במידה שאי אפשר לשבת בו" לכל סיווג חוקי שהוא לגבי הבניין."

הרשות אינה חייבת להעניק הנחות בארנונה

רשות מקומית אינה חייבת לתת במרבית המקרים הנחות בארנונה לתושביה, ויש לה שיקול דעת עצמאי באשר למתן ההנחה לרבות קביעת אחוז ההנחה ולקביעת הקריטריונים לקבלת ההנחה.

ראו לדוגמה בעניין זה עע"מ 1373/14 גואטה נ' עיריית תל אביב:

"על דרך הכלל, סמכות רְשוּת מעין זו, מקנה לרשות המקומית שיקול דעת בשני מישורים: המישור האחד, עניינו שיקול דעת באשר לעצם הפעלתה של הסמכות… המישור השני של שיקול הדעת. בגדרי מישור זה, נהנית הרשות משיקול דעת בנוגע לאופן הפעלתה של אותה סמכות… כך, עשויה הרשות להתנות את הפעלת הסמכות בתנאים; להפעילהּ באופן חלקי; לקבוע את גבולותיה; וכיוצא בכך."

תקנה 2א לתקנות קובעת כי בקביעת שיעור ההנחה בארנונה: "רשאית המועצה להתחשב במצבו החומרי של המחזיק ולצורך זה אף לקבוע תנאים ומבחני משנה לזכאות להנחה לפי כל אחת מהפסקאות האמורות". כלומר, לרשות שיקול דעת באשר למצבו של הנישום, לרבות לגבי קביעת התנאים ומבחני המשנה וקביעת אחוז הנחה. לעומת זאת אין לרשות שיקול דעת באשר לגודל השטח שבגינו ניתנת הנחה או באשר לאופן בו יש לחשב את ההנחה.

ודבריה של כב' השופטת אביגיל כהן בעת"מ 38219/08/19 אבו גניס נ' עיריית בת ים:

"סמכותה של הרשות המקומית ליתן הנחות בארנונה היא סמכות שברשות בהתאם לתקנה 2 (א)   לתקנות הנחה מארנונה (עע"מ 1373/14  גואטה נ' עיריית תל אביב).. בהתאם לתקנה 2 לתקנות הנחה מארנונה, המועצה רשאית לקבוע הנחה מסכום הארנונה רק "באותה שנת כספים" ולא ניתן לקבל הנחה לשנים עברו."

הנחה בארנונה יש לפרש בצמצום

במסגרת פסק דין מרכזיים נקבע, כי מאחר והתכלית של תשלום ארנונה היא לממן את השירותים הניתנים על-ידי הרשות למחזיקי הנכסים בשטחה, כפועל יוצא מכך – כל תושבי הרשות הנהנים מהשירותים המוניציפליים צריכים לשאת בנטל. לאור זאת, קיים צורך להגביל את הוראות הפטור או הנחות ולפרשן בצמצום, מאחר והם מטילים מעמסה גדולה יותר על שאר התושבים.

ראו לדוגמה בעניין זה עע"מ 8360/08 משרד הפנים נ' היברו יוניון קולג':

"הטלת חיוב בתשלומי ארנונה הינה אפוא בגדר הכלל, ומתן פטור או הנחה – החריג, כאשר מטבע הדברים, לצדו של כל פטור או הנחה הניתנים לנישום פלוני ניצב "מחיר" בו נאלצים יתר הנישומים תושבי העיר לשאת, שהרי "שמיכת התקציב" לעולם תהא קצרה מדי…. על רקע האמור, נקל להבין את העיקרון העומד בבסיס כללי פרשנותם של דיני המס, ודיני הארנונה בכללם, ולפיו כשם שהטלת מס מחייבת הוראת חוק "צחה וברורה", כך הדבר לגבי מתן פטור או הנחה, שהרי, כאמור, "הקלה מתמשכת בארנונה על פלוני פירושה, על דרך העיקרון, הכבדה בארנונה על פלמוני"

מה זה ועדת הנחות בארנונה?

כל רשות מקומית מחויבת למנות ועדת הנחות. המקור החוקי לכך עבור עיריות קבוע בסעיף 149ד לפקודת העיריות הקובע, כי על המועצה לבחור מבין חבריה – ועדת הנחות שנדרשת לבחון את זכאותם של התושבים לקבלת הנחה בהתאם לזכאות שנקבעה על-ידי הרשות, החוק והתקנות, וכן את שיעור ההנחה.

חברי ועדת הארנונה מורכבים: משלושה חברי מועצה, גזבר, מנהל מחלקת הרווחה, מנהל מחלקת הגביה או מי שכל אחד מהם הסמיכו לכך, וכן היועץ המשפטי של העירייה או עורך כדין מלשכתו.

בנוסף לכך על המועצה למנות מבין חבריה שמונה לועדת ההנחות – יושב ראש ועדה וממלא מקומו. מניין חוקי בישיבות ועדת הנחות יהיה "נוכחות של יושב ראש הועדה או ממלא מקומו, היועץ המשפטי והגזבר", והחלטותיה אינן טעונות אישור המועצה אך יונחו על שולחנה.

ביטול הנחה בארנונה

תקנה 16 לתקנות קובע, כי אדם הזכאי לקבלת הנחת ארנונה: "שלא פרע במלואה את יתרת הארנונה שהוטלה על הנכס בשנת הכספים, עד יום 31 בדצמבר של אותה שנה, תהיה ההנחה שנקבעה לו בטלה מאותו יום ותיווסף ליתרת הארנונה". כלומר, ככל ואדם שניתנה לו הנחה לא שילם את הארנונה עד לסוף השנה, הנחת הארנונה שניתנה לו תבוטל – והסנקציה תהיה שהיא תתווסף ליתרת התשלום שלא שילם.

מניעת כפל הנחה בארנונה

תקנה 17 (א) לתקנות הארנונה קובעת מקום בו קיימת זכאות לקבלת מספר הנחות תינתן לזכאי : "הנחה אחת בלבד, הגבוהה מביניהן, ולא תינתן כל הנחה למחזיק נוסף בנכס שלגביו ניתנה הנחה". בנוסף לכך תקנה 17 (ב) קובעת, כי מקום אדם זכאי לקבל הנחה המחזיק בשני נכסים או יותר "תינתן הנחה לנכס אחד בלבד, לפי הגבוהה מביניהן".

ראו לעניין התכלית של תקנה זו לדוגמה תצ 35498-11-10 ניר שדה נ' עירית מודיעין:

"נוכח תכלית החוק קרי הרצון להיטיב עם סוגי אוכלוסיות שונים, ראוי לפרש דווקא את התקנות באופן המיטיב עם הזכאים דהיינו באופן שיקנה להם את ההטבה המירבית. קיבלתי את טענת המבקש כי פרשנות זו מתיישבת עם הוראת תקנה 17 בתקנות ההנחה (הנמצאת בפרק "הוראות כלליות") ממנה ניתן ללמוד כי מחוקק המשנה שאף לאפשר לזכאים לקבל את ההנחה הגבוהה מבין אלו האפשריות."

האם הנחות בארנונה ניתנות אוטומטית?

לעתים נטען על-ידי האדם הזכאי לכאורה לקבל הנחה, כי חלה על הרשות חובה לתת לו הנחה או פטור מארנונה באופן אוטומטי אף מקום בו לא הוגשה בקשה כלשהי מטעמו. אולם התקנות קובעות אחרת.

תקנה 4(א) לתקנות קובעת כי: "הנחות שקבעה המועצה לפי תקנה 2(3) עד (6) ו-(8) עד (10), ותקנה 3 או הנחות שקבעה בהסתמך על תנאים או מבחני משנה שנקבעו כאמור בתקנה 2א, יינתנו על פי בקשה חתומה שהמציא המבקש לרשות המקומית לפי טופס 1 שבתוספת השניה לרבות פרטים שנכללו בו לפי תקנה 19."

עוד נקבע בתקנה 4(ב) כי מקום בו "לא ניתנה הנחה או חלה טעות בקביעת שיעור ההנחה לזכאי לפי תקנה 2(1)(2) או (7), רשאי גם הוא להגיש בקשה כאמור"

כלומר ברוב המקרים חלה חובה להגיש בקשה חתומה לרשות לצורך קבלת הנחה בארנונה, והיא אינה ניתנת באופן אוטומטי . יחד עם זאת, קיימות הנחות מסוימות שיכולות להינתן על-ידי הרשות באופן אוטומטי ומבלי שהוגשה בקשה מראש [כגון הנחה לאזרח ותיק מכוח תקנה 2(1)], אך במידה והרשות לא העניקה אותן על המבקש להגיש את בקשתו לקבלת הנחה בכל זאת [בהתאם לתקנה 4(ב)].

ראה לדוגמה בעניין זה ת"א 34793/09/12 עיריית חולון נ' קלדרון:

"מלשון הסעיף ניתן ללמוד כי בהתייחס להנחות מסוימות נדרשת הגשת בקשה מראש על ידי המחזיק בנכס או למצער , הגשת בקשה בדיעבד במקרה שבו לא ניתנה הנחה כלל או חלה טעות בקביעת שיעור ההנחה (בהתייחס לתקנות 2(1) ו- (2))… טענת הנתבעת לפיה חובת העיריה להעניק הנחה בלא שתוגש בקשה אינה עולה בקנה אחד עם לשון תקנות הנחה מארנונה…

אמנם משתמע מתקנה 4(ב) כי הנחה לאזרח ותיק שקבועה בתקנה 2(1) או לנכה בתנאים שקבועים בתקנה 2(2) יכול ותינתן באופן אוטומטי גם בלא שהוגשה בקשה מראש אך לא ניתן להתעלם מחובת המחזיק להגיש בקשה באותם המקרים בהם לא ניתנה לו ההנחה או לא ניתנה הנחה בשיעור הנכון."

על הנישום להגיש בקשה להנחה או פטור מארנונה

אדם שנמנע מלהגיש בקשה לקבלת הנחת ארנונה או פטור לא יוכל לאחר מכן לבוא בטענות כלפי הרשות, ואף לא יוכל לטעון טענות הגנה של הנחה או פטור בבית המשפט, מקום בו הרשות תנקוט כנגדו בהליך משפטי בשל אי תשלום.

ראו לדוגמה לעניין זה תא"מ (ת"א) 51219-09-12‏ ‏ עיריית רמת גן נ' גלעדי:

"הכלל הוא כי על נישום שקיבל שומת ארנונה, להגיש בקשה להנחה או פטור, כאשר נישום שלא הגיש בקשה, לא יוכל בד"כ להלין על הרשות המקומית. בנוסף, לא ניתן להעלות לראשונה טענת פטור כטענת הגנה בביהמ"ש. [רוסטוביץ', וקנין, לב וכהן-כספי ארנונה עירונית  כרך שני 1461, מהדורה חמישית, ענבל וקנין צוקר עורכת (2007)]…

בענייננו, על הנתבע היה להגיש את בקשת ההנחה לתובעת ואין זה ראוי להעלותה לראשונה בפני ביהמ"ש, במסגרת תביעה זו. כמו כן, העלאת טענת פטור מארנונה לראשונה בביהמ"ש אינה אפשרית, ומכך ניתן להקיש כי גם העלאת טענת הנחה מארנונה לראשונה בביהמ"ש אינה אפשרית. מכאן, שטענות הנתבע לגבי ההנחות להן הוא זכאי, אינן ראויות להתברר במסגרת הליך זה והיה על הנתבע להגיש את בקשת ההנחה ישירות לתובעת"

למאמרים נוספים בתחום משפט מנהלי:  עתירה מנהלית, רישוי עסקים, חוק הפרגולות