ביטול דוח חניה בקשה לביטול דוח

במאמר זה נפרט בין היתר על עבירות קנס מסוג ברירת משפט מכוח חוק סדר הדין הפלילי בדגש על ביטול דוח חניה, וכן נסביר באילו עילות ניתן להגיש בקשה לביטול דוח חניה, ערעור על דוח חניה או בקשה לביטול קנס.

דוח חניה מהווה עבירת קנס מסוג ברירת משפט ועליו חלים בין היתר, הוראות סעיפים 228 עד 230 לחוק סדר הדין הפלילי.

מתי ניתן להגיש בקשה לביטול קנס או בקשה לביטול דוח?

סעיף 229 (א) להוראות חוק סדר הדין הפלילי קובע כי מי שנמסרה לאדם הודעת קנס לרבות דוח חניה, עליו לשלם את הקנס בתוך 90 ימים, אלא אם כן פעל באחת מהדרכים שלהלן:

1.הגיש לתובע בתוך 30 ימים מיום המצאת הקנס, בקשה לביטול הקנס.

2. הודיע תוך 90 ימים מיום המצאת הקנס כי ברצונו להישפט. יוער מי שהגיש בקשה לביטול קנס (בתוך 30 ימים כאמור), אינו רשאי גם להודיע בד בבד על רצונו להישפט, אלא בתוך 30 ימים מיום המצאת ההודעה על החלטת התובע ביחס לבקשתו לביטול הקנס.

המצאת דוח חניה

תקנה 41 לתקנות סדר הדין הפלילי תשל"ד-1974 קובעת, כי בעבירות קנס בשל העמדת רכב במקום שהעמדתו אסורה על פי חיקוק, מותר להצמיד לרכב הודעה על מעשה העבירה עם הודעת תשלום קנס, כשהיא מופנית אל בעל הרכב ללא ציון שמו, אלא בציון מספר הרכב בלבד.

מקום בו לא שולם הקנס במועד שנקבע בהודעה שהוצמדה לרכב, ולא ביקש בעל הרכב להישפט, תומצא לבעל הרכב הרשום ברשות הרישוי הודעת תשלום קנס חדשה. תקנה 42(ב) לתקנות סדר הדין הפלילי קובעת, כי קבלה על משלוח ההודעה בדואר רשום – תהיה ראיה לתאריך המשלוח.

חזקת מסירה 

תקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי קובעת כי בעבירות קנס: "רואים את ההודעה על ביצוע העבירה, ההודעה לתשלום קנס או ההזמנה למשפט לענין עבירת קנס כאילו הומצאה כדין גם בלא חתימה על אישור המסירה, אם חלפו חמישה עשר ימים מיום שנשלחה בדואר רשום", אלא אם כן: "הוכיח הנמען שלא קיבל את ההודעה או את ההזמנה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלן".

ראו לדוגמה גם בעניין זה, את דבריו של בית המשפט העליון ברע"פ 106/15 עו"ד קריב נ' מדינת ישראל : "חוקק המשנה קבע את "חזקת המסירה", אשר לפיה, בעבירות מסויימות, משלוח הודעה או הזמנה למשפט, באמצעות דואר רשום, מעבירה את הנטל אל כתפי הנמען, להוכיח כי הוא "לא קיבל את ההודעה או את ההזמנה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלן"…"

כלומר, הרשות לא נדרשת להוכיח שהנמען קיבל את הודעת הקנס בפועל או להמציא אישור מסירה חתום על-ידו, ומספיק שהרשות תציג אסמכתא על שליחת הודעת הקנס בדואר רשום. אף במקרים בהם הנמען נמנע לקבל את הדואר הרשום – לא יהווה הדבר עילה להיעדר המצאת הקנס אליו. לעומת זאת, ככל והנקנס הוכיח במסגרת בקשה לביטול דוח – כי הודעת הקנס לא הומצאה לו אף לא בדואר רשום (למשל לכתובת שגויה) – עשויה בקשתו להתקבל.

ביטול דוח חניה מחמת התיישנות

עבירות קנס מסווגות כעבירות מסוג "חטא", אשר מתיישנות בתוך שנה ממועד ביצוען. סעיף 225א להוראות חוק סדר הדין הפלילי קובע כי מקום בו עברה שנה מיום ביצוע עבירת קנס, לא יוגש בגינה כתב אישום ולא תומצא בעניינה הודעת תשלום קנס.

כלומר התיישנות עבירות קנס לרבות בגין דוחות חניה – מתיישנות תוך שנה מיום ביצוען. לכן על הרשות לשלוח בדואר רשום לנקנס בתוך שנה ממועד ביצוע העבירה הודעה על קיום העבירה. במידה ולא פעלה כך העבירה התיישנה, והנקנס יכול לטעון במסגרת בקשה לביטול קנס לרבות בקשה לביטול דוח כי דין הקנס להתבטל מחמת התיישנות.

יחד עם זאת, בעבירת קנס המהווה עבירת תעבורה מכוח פקודת התעבורה (כגון: חניה במקום חניה המיועד לנכים), ובעל הרכב הוכיח שלא חלה עליו אחריות לעבירה, ניתן להגיש כתב אישום או להמציא הזמנה למשפט או הודעת קנס למי שנהג ברכב בפועל אם לא עברו שנתיים מיום ביצוע העבירה.

תוספת פיגורים בגין אי תשלום קנס

סעיף 229 (ב) להוראות חוק סדר הדין הפלילי קובע כי מקום בו אדם לא שילם את הקנס במועדו, ולא הודיע על רצונו להישפט על העבירה, תיווסף על קרן הקנס תוספת פיגורים בשיעור הקבוע בסעיף 67 לחוק העונשין. סעיף 67 לחוק העונשין קובע כי מקום בו קנס לא שולם במועד, תיווסף עליו תוספת פיגורים בשיעור של 50% משיעור הקנס או מחלקו שלא שולם, ובכל 6 חודשים נוספים יתווסף 5% נוספים.

סעיף 68 לחוק העונשין קובע כי דין תוספת הפיגור הנה כדין הקנס. אולם סעיף 71 לחוק העונשין קובע כי לא יחול על התוספת. המשמעות היא כי הוראות סעיף 71 לחוק העונשין העוסק בהטלת מאסר במקום קנס במקרים בהם הנקנס לא שילם את הקנס במועדו, לא יחול במקרים בהם הנקנס לא שילם את תוספת הפיגורים.

ביטול תוספת פיגורים במסגרת בקשה לביטול דוח

סעיף 229(ו) להוראות חוק סדר הדין הפלילי קובע, כי מקום בו לא הודיע הנקנס שברצונו להישפט, ואף לא שילם במועד את הקנס, רשאי התובע לפטור אותו על פי בקשתו מתשלום תוספת הפיגור כולה או מקצתה, אם התובע נוכח שהעילה לאי-תשלום הקנס במועד היא אחת מאלה:

1. נבצר מהמבקש לשלם את הקנס במועד בשל סיבה שאינה תלויה בו [למשל אם הנקנס שהה בחו"ל בעת מתן הדו"ח או במילואים או אשפוז, אלא אם כן הקנס הומצא לו זמן סביר לפני – ובמקרה כזה לא תבוטל תוספת הפיגורים];
2. הסיבה לחיוב בתוספת הפיגור יסודה בתקלה של רשויות המדינה [למשל עיכוב בלתי סביר בטיפולה של הרשות במסגרת בקשה לביטול קנס לרבות בקשה לביטול דוח שהגיש הנקנס, או הודעה על שינוי כתובת שנשלחה בדואר רשום על-ידי הנקנס ושלא נקלטה].

בקשה לביטול תוספת פיגורים צריכה להיות מוגשת לתובע בכתב, ואליה יש לצרף תצהיר המאמת את העובדות המפורטות בה. התובע רשאי להחליט בבקשה על יסוד התצהיר בלבד או במעמד המבקש בלבד, והחלטתו אינה ניתנת לערעור. יחד עם זאת, התובע אינו מוסמך להפחית את שיעור קרן הקנס, אלא את שיעור תוספת הפיגורים בלבד.

תשלום קנס – הודאה באשמה

סעיף 229(ח) להוראות חוק סדר הדין הפלילי קובע, כי מקום בו שילם אדם את הקנס "רואים אותו כאילו הודה באשמה בפני בית המשפט, הורשע ונשא את עונשו". אולם הוראות סעיף זה לא יחולו, מקום בו הנקנס שילם את הקנס, אך התובע ביטל את הודעת תשלום הקנס או מקום בו הנקנס הגיש בקשה להישפט. ככל ובוטלה הודעת הקנס לאחר שהקנס שולם, יוחזר לנקנס סכום הקנס ששולם.

יחד עם זאת, אם הנקנס שילם את הקנס ולא הגיש במסגרת הזמנים הקבועים לכך בחוק בקשה לביטול קנס, הרשעתו תהיה חלוטה ובלתי ניתנת לערעור.

כך לדוגמה נקבע במסגרת רע"א 9540/08 מוסברג נ' מדינת ישראל:

"מששולמה הודעת הקנס שהומצאה למבקש, השתכללה הרשעתו בעבירות בהן הואשם. אכן, סעיף 229(ח) לחוק סדר הדין הפלילי מאפשר למשלם הקנס לעתור – אף לאחר ביצוע התשלום – לתובע המשטרתי כדי שתבוטל הודעת הקנס, אולם לשם כך קצב המחוקק פרק זמן של 30 ימים בלבד ממועד המצאתה של ההודעה. המבקש לא פעל במסגרת זמנים זו, ואף לא בגדרי הזמן שהוקצב להגשת ערעור. משכך, נוכח היותה של הרשעת המבקש חלוטה, לא ניתן להשיג עליה באמצעות ערעור"

הגשת בקשה לביטול דוח באיחור או אי תשלום קנס - כהרשעה

סעיף 229(ח2) להוראות חוק סדר הדין הפלילי קובע, כי מקום בו לא שילם הנקנס את הקנס, או חלפו המועדים להגשת בקשה לביטול קנס או ביטול דוח חניה (קרי – 30 ימים ממועד המצאת הקנס) או המועד להגשת בקשה להישפט (90 ימים מיום המצאת הקנס), לרבות מקום בו הוגשה בזמן בקשה לביטול קנס אך נדחתה, יראו את הנקנס בתום מועדים אלה: "כאילו הורשע בבית המשפט ונגזר עליו הקנס הנקוב בהודעת תשלום הקנס".

יחד עם זאת, הוראות סעיף זה לא יחולו על אדם שהגיש בקשה לביטול דוח שלא במועד אך התובע דן בבקשתו (לאחר ששוכנע שהבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד), והורה על ביטול הודעת תשלום הקנס, או על אדם שבית המשפט החליט לקיים את משפטו גם אם בקשתו להישפט הוגשה באיחור.

יש לציין, כי מקום בו נמנע הנקנס להגיש בקשה להישפט למרות שהיה מודע לזכות זו, יראו אותו כמי שוויתר על זכות זו.

ראה לדוגמה ע"פ 7038/05 פלר נגד מדינת ישראל:

"נאשם המודע לאופציית הברירה הנתונה לו והבוחר, במעשה או במחדל, שלא לממש זכותו לניתוב הבירור להליך המשפטי לא ייראה, בדין ובצדק, כנאשם שלא זכה ליומו בביהמ"ש, זאת הואיל וגילה הוא את דעתו ורצונו להותיר מסגרת ההליך בעבירת הקנס שיוחסה לו לתחום המינהלי… הימנעותו מבחירה אקטיבית באותה הזכות [על דרך מתן הודעתו כי ברצונו להישפט] כמוה כוויתור מודע על זכותו ליומו בביהמ"ש ועל כן נפקות ותקפות הסנקציה כנגדו"

ביטול דוח חניה

תובע של רשות שהוסמך על-ידי היועץ המשפטי לממשלה, מוסמך לבטל הודעת תשלום קנס לרבות דוח חניה, מקום בו התקיימה אחת העילות הקבועות בחוק. סעיף 229(ג) להוראות חוק סדר הדין הפלילי קובע, כי תובע רשאי לבטל קנס "אם נוכח כי לא נעברה עבירה או כי היא נעברה שלא בידי מי שקיבל את ההודעה, או אם היה סבור שנסיבות העניין בכללותן אינן מתאימות להמשך קיום ההליכים".

על התובע לערוך רישום של הודעות תשלום קנס שביטל ולנמק את החלטתו. ככל והתובע החליט שלא לבטל את הודעת תשלום הקנס, עליו להמציא הודעה על כך לאדם שהגיש בקשה לביטול קנס לרבות ביטול דוח חניה [סעיף 229 (ד) לחוק סדר הדין הפלילי].

יצוין כי בקשה לביטול קנס אינה עוצרת את מניין הזמנים בגין הטלת תוספת פיגורים בגין אי תשלום הקנס במועדו. כלומר גם אם הנקנס הגיש בקשה לביטול דוח, תוספת הפיגורים לא תחול ממועד הגשת הבקשה או ממועד הגשת החלטת התובע בבקשה, אלא החל מהמועד האחרון לתשלום הקנס.

בקשה לביטול קנס או בקשה לביטול דוח שהוגשו באיחור

ככל והנקנס מעוניין להגיש בקשה לביטול קנס, עליו כאמור לעשות זאת בתוך 30 ימים מיום המצאת הקנס. סעיף 229(ה) להוראות חוק סדר הדין הפלילי מקנה לתובע סמכות לדון בבקשה גם אם הוגשה לאחר המועד הנדרש "אם שוכנע שהבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד והיא הוגשה מיד לאחר שהוסרה המניעה"

בקשה להישפט שהוגשה באיחור

סעיף 230 להוראות סדר הדין הפלילי קובע, כי מקום בו הודיע אדם שברצונו להישפט על העבירה (בתוך 90 ימים מיום המצאת הקנס), תישלח אליו הזמנה למשפט תוך שנה מיום שנתקבלה הודעתו. מקום בו הורשע הנקנס בבית המשפט בגין העבירה ונגזר דינו לקנס, לא יפתח הקנס מהסכום הנקוב במסגרת הודעת תשלום הקנס "אלא אם כן ראה בית המשפט נסיבות מיוחדות המצדיקות הפחתתו".

בית המשפט רשאי לקיים את המשפט גם אם אותו אדם ביקש להישפט באיחור, מנימוקים מיוחדים שיפורטו בהחלטתו או אם בית המשפט שוכנע שהתקיימו התנאים הקבועים במסגרת סעיף 229 (ה) לחוק קרי: שהבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד והיא הוגשה מיד לאחר שהוסרה המניעה", או "מנימוקים מיוחדים אחרים שיפרט בהחלטתו".

יש לציין כי לבתי המשפט קיים שיקול דעת מצומצם בנושא זה, ועל מגיש הבקשה להוכיח כי קיימת הצדקה מהותית לכך שהגיש את בקשתו להישפט באיחור.

כך נקבע לדוגמה על-ידי בית המשפט העליון ברע"פ 329/10 סדגר נ' מדינת ישראל:

"הדרישה לנימוקים מיוחדים אינה בגדר סרח עודף מילולי מיותר; היא באה להקנות להחלטה להתיר שפיטה באיחור, הצדקה מהותית.  דרישה זו לנימוקים מיוחדים מצמצמת את שיקול דעת בית המשפט, וזאת על מנת לא לפגוע בתכליות המיוחדות העומדות בבסיס קיומם של סדרי הדין המיוחדים בעבירות מסוג "ברירת משפט"…

אכן לכל אדם הזכות ליומו בבית המשפט, ואולם זכות זו אינה מוחלטת ומולה עומדים זכויות ואינטרסים נוגדים. מתן אפשרות במקרים מסוימים להרשיע אדם בהיעדרו או למנוע ממנו להישפט במקרים מסוימים משקפת את " האיזון אותו קבע המחוקק בין זכותו של הנאשם לנכוח במשפטו לבין הצורך בניהול יעיל של ההליך המשפטי"

ובית המשפט המחוזי בירושלים בע"פ 4448/09 קמר יעקב, עו"ד נ' מדינת ישראל:

"הכלל הוא תשלום קנס ללא משפט והחריג לו הוא הבקשה להישפט ומשכך יש להתייחס בדווקנות למועדים שנקבעו ורק מקום בו מקבל דוח לא ידע ולא יכול היה לדעת על קבלתו, או בנסיבות חריגות אחרות, יטה בימ"ש להאריך את המועד."

חניה במקום חנה לנכים

סעיף 62 לפקודת התעבורה מונה רשימה של עבירות שהעובר עליהן דינו מאסר שנתיים או קנס לפי סעיף 61(א)(3) לחוק העונשין, ואם העבירה היא עבירת קנס שדן בה בית המשפט דינו קנס פי 1.25 מהקנס הקבוע בסעיף 61(א)(1) לחוק העונשין.

סעיף 62(12)(א) דן בעבירה של חניה במקום חניה המיועד לנכים, וקובע כי עבירה זו תחול מקום בו אדם "מחנה את רכבו באופן החוסם רכב אחר, ובכלל זה באופן שאינו מאפשר לנכה להיכנס לרכבו הנושא תג נכה או לצאת ממנו במקום חניה לנכים, בשל כך שהוא מחנה את רכבו בשטח לצד מקום חניה כאמור המסומן בתמרור כאסור בחניה; הוראות פסקה זו יחולו גם במקום שאינו דרך;"

"מקום חניה לנכים" – מוגדר כך: " מקום חניה שלפי תמרור המוצב בו הוקצה לחניית נכים לפי דין"

איך מגישים בקשה לביטול קנס או בקשה לביטול דוח?

תקנה 42א לתקנות סדר הדין הפלילי קובעת, כי בקשה לביטול הודעת קנס תוגש בכתב לתובע לפי המען הרשום בהודעת תשלום הקנס, תוך התקופה שנקבעה לתשלום הקנס בהודעה. סעיף 229 (א) להוראות חוק סדר הדין הפלילי קובע כאמור כי על הנקנס להגיש בתוך 30 ימים מיום המצאת הקנס – בקשה לביטולו.

במסגרת בקשה לביטול קנס לרבות ביטול דוח חניה על המבקש לפרט את הנימוקים לבקשתו, ולצרף אליה (אם ישנם) מסמכים המאמתים את טענותיו. ככל והבקשה הוגשה באיחור, על המבקש לפרט את הנימוקים לאיחור ולצרף את המסמכים המאמתים אותם. קבלה על משלוח הבקשה לתובע באמצעות דואר רשום, תהווה ראיה לתאריך המשלוח.

תובע לא יקבל החלטה בבקשה, אלא רק לאחר שהומצאו לו המסמכים התומכים בטענותיו של המבקש ולאחר שבחן אותם. כמו כן, תובע לא ידון בבקשה לביטול קנס שהוגשה לאחר המועד, אלא אם כן שוכנע שהבקשה לא הוגשה במועד בשל – סיבות שלא היו תלויות במבקש, ושמנעו ממנו להגישה במועדה, וכי בקשתו הוגשה מיד לאחר שהוסרה המניעה.

עילות לקבלת בקשה לביטול קנס

סעיף 229(ג) להוראות חוק סדר הדין הפלילי קובע כאמור, כי תובע רשאי לבטל הודעת תשלום קנס קרי – להורות על ביטול דוח חניה "אם נוכח כי לא נעברה עבירה או כי היא נעברה שלא בידי מי שקיבל את ההודעה, או אם היה סבור שנסיבות העניין בכללותן אינן מתאימות להמשך קיום ההליכים".

כלומר מהוראות סעיף זה עולה, כי קיימות 3 עילות שמכוחן רשאי תובע לבטל קנס:

1. אם נוכח כי לא נעברה עבירה;
2. אם נוכח שהעבירה נעברה שלא בידי מי שקיבל את הודעת הקנס;
3. אם היה סבור שנסיבות העניין אינן מתאימות להמשך הליכים – קרי כי אין עניין לציבור בהמשך הליכים.

במסגרת הפסיקה והנחיות היועץ המשפטי לממשלה פורטו הטעמים ביחס לכל עילה שיהא התובע רשאי לבטל קנס, עליהן נפרט בהרחבה בהמשך.

ביטול דוח חניה – מכוח עילה שלא נעברה עבירה

הסעיף הנ"ל קובע כאמור, כי תובע יהא רשאי לבטל קנס "אם נוכח כי לא נעברה עבירה". הנחיה מס' 4.3030 להנחיות היועץ המשפטי לממשלה, מונה מספר מקרים בהם יהא רשאי תובע להורות על ביטול דוח חניה מכוח עילה זו, לאחר שבדק את טענותיו של המבקש:

1. נפלה טעות עובדתית ברישום הודעת תשלום הקנס (כגון העדר תמרור, תמרור שנמצא בלתי חוקי וכדומה).
2. לא התקיים אחד מיסודות העבירה, כגון: הודעת הקנס נמסרה לנכה שחנה במקום המיועד לרכב נכה, לבעל תו חניה החונה בחניה מוסדרת באזורו וכיו"ב.
3. הודעת הקנס נמסרה למי שאינו בר עונשין (לדוגמה קטין).
4. אין ראיות מספיקות להוכיח מעל לכל ספק סביר, כי מי שנמסרה לו הודעת הקנס עבר את העבירה.

ביטול דוח חניה - מכוח עילה שהעבירה נעברה בידי אחר

תובע רשאי לקבל בקשה לביטול קנס לרבות בקשה לביטול דוח, אם נוכח כי העבירה נעברה לא בידי מי שקיבל את הודעת תשלום הקנס (למשל – כאשר נעשה רישום מוטעה של מספר הרכב).

בהקשר זה יש לציין, כי סעיף 27ב(א) לפקודת התעבורה שכותרתו "אחריות בעל הרכב" קובע חזקה, לפיה בעל הרכב אחראי לביצוע עבירה שבוצעה ברכבו, אלא אם כן הוכיח שמישהו אחר נהג ברכב או למי מסר את החזקה ברכב או הוכיח שהרכב נקלח ממנו ללא ידיעתו:

"נעשתה עבירת תעבורה ברכב, רואים את בעל הרכב כאילו הוא נהג ברכב אותה שעה או כאילו העמידו או החנה אותו במקום שהעמדתו או חנייתו אסורה על פי חיקוק, לפי הענין, זולת אם הוכיח מי נהג ברכב, העמידו או החנהו כאמור או אם הוכיח למי מסר את החזקה ברכב (להלן – המחזיק), או הוכח שהרכב נלקח ממנו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו"

ככל ולטענת הנקנס לא ידוע לו מי עבר את העבירה שבגינה הוא קיבל את הקנס, עליו הנטל להוכיח טענה זו ולהמציא מסמכים המוכיחים שלא הוא שעבר את העבירה. במידה והנקנס הוכיח טענה זו, הקנס יבוטל ויומצא למי שהחזיק ברכב בפועל.

ככל ולדוגמה טען הנקנס כי הודעת הקנס לא הומצאה לכתובת מגוריו העדכנית, עליו להוכיח שהודיע לרשות האוכלוסין על שינוי כתובתו, ומקום בו לא עשה זאת – הוא מנוע מלטעון כי הודעת הקנס נשלחה לכתובת שגויה.

ראה לדוגמה בעניין זה רע"פ 2096/07 צפורה רייני כוכבי נ' מדינת ישראל:

"ברם, אפילו הנחתי כי הצדק עם המבקשת וההודעות נשלחו לכתובת שאינה כתובת מגוריה, השקפתי היא כי אין לה להלין בעניין זה אלא על עצמה. מבעליו של כלי-רכב אתה מצפה – וזוהי גם חובתו על-פי חוק (ראו סעיף 17 לחוק מרשם האוכלוסין, התשכ"ה-1965; סעיף 2 לחוק עדכון כתובת,התשס"ה-2005) – כי ידאג לכך שהכתובת המצויה בידיהם של גורמי התעבורה היא כתובתו האמיתית. מקום בו לא עשה כן, לא יוכל הוא להישמע בטענה כי דברי דואר שנשלחו לכתובת השגויה לא הגיעו לידיו".

ביטול דוח חניה – מכוח עילה של חוסר עניין לציבור

תובע רשאי לקבל בקשה ל לביטול דוח, אם לאחר שבחן את טענות המבקש היה התובע סבור שנסיבות העניין אינן מתאימות להמשך הליכים ובין היתר אחד מאלה (אלא אם כן היה בחניה כדי לגרום להפרעה חמורה לתנועה – ובמקרה כזה לא רשאי התובע לבטל את הקנס מכוח עילה זו):

1. הודעת תשלום הקנס ניתנה לנכה.
2. הרכב חנה שלא כדין בשל תקלה ברכב, והנקנס המציא אישור על כך ממוסך, מגורר או מגוף אחר, ובלבד שהרכב סולק תוך זמן סביר.
3. הרכב חנה בחניה מוסדרת, והנקנס הציג בחלון המכונית כרטיס חניה בר תוקף, אך טעה בצורת התלישה או הסימון עליו, והתובע שוכנע כי הדבר נעשה בטעות ובתום לב.
4. הודעת הקנס ניתנה לאדם שהוביל חולה קשה למתן רפואי או ממנו, והחניה הייתה מיועדת לאפשר לאותו חולה גישה נוחה למתקן או לרכב.
5. הודעת הקנס ניתנה לעובד של גוף הנותן שירות חיוני, שנאלץ לחנות שלא כדין לצורך מילוי תפקידו.
6. הודעת הקנס ניתנה למי שחנה בחניה מוסדרת ללא כרטיס חניה, והתובע שוכנע כי נבצר מהמבקש להציג כרטיס חניה בשל טעם סביר.
7. הודעת הקנס ניתנה משיקולים פסולים, או שניתנו כמה הודעות קנס בשל אותה עבירה בסמיכות זמנים כגון תוך שעתיים (במקרה זה תישאר בתוקף הודעת קנס אחת בלבד).
8. נסיבות אישיות קשות של הפונה המצדיקות שלא למצות עמו את הדין.

ביטול דוח חניה מטעמים טכניים

תובע ברשות רשאי לקבל בקשה לביטול קנס לרבות בקשה לביטול דוח, אם מצא לאחר שנתקיים בין היתר אחד מהנימוקים הבאים:

1. הודעת הקנס לא נשלחה בדואר רשום, או לא הומצאה לנקנס בדרך חוקית אחרת, או מקום בו אין בידי הרשות ראיה למשלוח הקנס בדואר רשום.
2. הייתה לרשות ראיה על משלוח הודעת הקנס בדואר רשום, אך הוכח להנחת דעתו של התובע שהנמען לא קיבל את ההודעה בשל סיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבל אותה.
3.  הודעת הקנס הומצאה כתוצאה מטעות במחשב.
4. העבירה התיישנה, מקום בו עברה שנה מיום ביצועה (או שנתיים מיום שנעברה לגבי עבירת תעבורה מכוח פקודת התעבורה כגון חניה במקום חניה המיועד לנכים, והנקנס הוכיח שלא הוא עבר את העבירה).
5. הודעת הנקס נמסרה לבעל חסינות דיפלומטית או לאד שנפטר בינתיים.

שיקול הדעת של התובע

החלטת תובע להמציא לאדם הודעת קנס כמוה בהחלטה על הגשת כתב אישום. הסמכות להגשת כתב אישום הינה סמכות שבשיקול דעת. סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי קובע כי "ראה תובע שהועבר אליו חומר החקירה שהראיות מספיקות לאישום אדם פלוני, יעמידו לדין, זולת אם סבר שאין במשפט עניין לציבור".

סעיף 228(ב) להוראות חוק סדר הדין קובע כך: "היה לשוטר או למי שהשר לביטחון הפנים או השר הממונה הסמיכו לכך, או לעובד רשות מקומית שראש הרשות המקומית הסמיכו לכך, לפי העניין, יסוד להניח כי אדם פלוני עבר עבירה של ברירת משפט, רשאי הוא למסור לו הודעת תשלום קנס; ההודעה תהיה בטופס שנקבע ויפורטו בה העבירה ושיעור הקנס שנקבע לה."

בנוסף לכך סעיף 228(ד) קובע, כי "קביעת עבירה כעבירת קנס, אין בה כדי לגרוע מסמכותו של תובע להגיש בשל אותה עבירה כתב אישום, אם הוא סבור שנסיבות העבירה מחייבות את בירור המשפט, ובלבד שטרם נמסרה הודעת תשלום קנס לפי סעיף קטן"

ראיות שיש בהן פוטנציאל להרשעה

כפי שנקבע לדוגמה במסגרת עת"מ 9692-11-08‏ ‏ גרינפלד נ' עירית חיפה, הביטוי "יסוד להניח" מחייב שיקול דעת דומה לשיקול הדעת בהעמדה לדין. שיקול דעת זה מורכב משני רכיבים, רכיב חיובי – קיומן של ראיות לכאורה לביצוע העבירה, ורכיב שלילי – המקרה אינו נופל לגדר המקרים שבהם אין עניין לציבור (ראה בג"ץ 935/89 גנור נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד מד(2) 485, 507 (1990)).

כאשר בעל התפקיד בוחן קיומן של ראיות לכאורה לאשמה, במסגרת שיקול הדעת המוענק לו לקבוע שיש יסוד סביר להניח כי אדם ביצע עבירה, יש צורך שיעמדו בפניו ראיות מספיקות שיש בהן סיכוי סביר להרשעה.

כך למשל צוין בנושא זה בבג"ץ 5699/07 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה:

"החלטת תביעה בעניין של העמדה לדין – הגשת כתב אישום, השגת הסדר טיעון, או סגירת תיק, בנויה על שני מרכיבים עיקריים שעליהם מושתת סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982: קיומן של ראיות מספיקות להגשת אישום המקימות סיכוי סביר להרשעה, וקיומו של עניין לציבור בהעמדה לדין…"

איזה בית משפט מוסמך לדון בעבירות חניה?

סעיף 55 (א) לחוק בתי המשפט מקנה לבית משפט לעניינים מקומיים סמכות לדון: "בעבירות לפי פקודת העיריות, פקודת המועצות המקומיות, וחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965, ולפי תקנות, צווים וחוקי עזר על פיהם, וכן בעבירות לפי החיקוקים המנויים בתוספת השלישית, לרבות תקנות, צווים וחוקי עזר על פיהם".

קנסות בגין חניה אסורה ניתנים על-ידי רשות מקומית מכוח חוק עזר של אותה רשות. על כן, בית המשפט לעניינים מקומיים הוא המוסמך לדון בהליכים אלה, ולא ניתן לדון בהליכים העוסקים בתקיפת חוקיות קנסות בהליך אזרחי לרבות תביעות קטנות.

כך למשל ציין בסוגיה זו בית המשפט העליון ברע"א 2747/08 שאוליאן נ' חורש:

"סמכותו של בית המשפט לעניינים מקומיים מעוגנת בסעיף 55(א) לחוק בתי המשפט, במסגרתה נכללת הסמכות לדון בעבירות לפי חוקי עזר, בכללן עבירות חניה. סעיף 229(ח) לחוק סדר הדין הפלילי קובע חזקה כי מששולם קנס רואים את מקבל הדו"ח כמי שהודה באשמה בפני בית המשפט….

סעיף 229(ח2) לחוק קובע כי אף אם לא שילם אדם את הקנס, וחלפו המועדים להגשת בקשת ביטול הקנס או בקשה להישפט או שהבקשות נדחו, יראו אותו כאילו הורשע בבית המשפט ונגזר עליו הקנס הנקוב בהודעת תשלום הקנס. בעניין וקס, קבע בית משפט זה כי תביעות אשר עניינן תקיפת חוקיות הקנסות הינן למעשה השגות על הרשעה פלילית, אשר מקומן אינו בהליך אזרחי."

לקריאת מאמרים נוספים לחצו כאן:

קנסות מנהליים על עבירות בנייה

היטל השבחה – מדריך שאלות ותשובות

עתירה מנהלית

רישוי עסקים – חוק רישוי עסקים – אכיפה וצווים

חוק התכנון והבניה חוק קמיניץ

ייפוי כוח מתמשך 

הנחות בארנונה