תביעה תאונת דרכים

על מנת שנפגע במסגרת תביעה תאונת דרכים יהא זכאי לקבל פיצויים, עליו להוכיח שהנזק הגופני נגרם לו עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה.

המבחן לסיווג תאונה כתאונת דרכים הוא משולב, ובמסגרתו יש מקום לבדוק אם אירוע התאונה נכנס להגדרה הבסיסית של תאונת דרכים הקובעת את התנאים הבאים: (1) מאורע; (2) נזק גוף; (3) עקב; (4) שימוש; (5) ברכב מנועי; (6) למטרת תחבורה;

במידה והאירוע לא נכנס תחת ההגדרה הבסיסית של תאונת דרכים, יש מקום לבחון אם הוא נופל באחד המקרים הבאים: התפוצצות או התלקחות של הרכב בשל רכיב או חומר אחר החיוני לנסיעה, לרבות במקרים בהם האירוע נגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו או עקב ניצול הכוח המכני של הרכב.

ככל והאירוע נופל בהגדרה הבסיסית או באחת החלופות הנ"ל, יש לבחון אם הוא לא התרחש כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון – שבמקרה כזה אין מדובר באירוע שמהווה תאונת דרכים על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים.

מבחן הקשר הסיבתי במסגרת תביעה תאונת דרכים

עורך דין תאונות דרכים מסביר כי על מנת שאירוע יחשב כתאונת דרכים, צריך להתקיים קשר סיבתי עובדתי וקשר סיבתי משפטי. ישנם מקרים בהם יכול להיקבע שקיים קשר סיבתי עובדתי, אולם הקשר הסיבתי משפטי לא מתקיים מקום בו למשל – בית המשפט מגיע למסקנה כי הרכב שימש "כזירה" בלבד לאירוע שהתרחש בתוכו.

קשר סיבתי עובדתי

מבחן זה בוחן את השאלה האם האירוע שגרם לנפגע לנזק גוף עונה להגדרת "שימוש ברכב למטרת תחבורה". כלומר, את הזיקה בין השימוש ברכב למטרות תחבורה לבין נזקי הגוף שנגרמו לנפגע מבחינה עובדתית, המבחן לקיומו של קשר סיבתי עובדתי הוא "הסיבה שבלעדיה אין", ובו נבחנת השאלה – האם אלמלא השימוש למטרות תחבורה, לא היה נגרם לנפגע הנזק.

קשר סיבתי משפטי במסגרת תביעה תאונת דרכים

ישנם מקרים בהם הקשר הסיבתי העובדתי מתקיים אך הקשר הסיבתי המשפטי לא. כך לדוגמה, במקרים בהם נפגע נוסע או נהג ברכב בשל אירוע שלא היה לו קשר לרכב או לאביזריו או למצב הדרך, יטה בית המשפט לקבוע כי אין קשר משפטי בין הנזק שנגרם לנפגע לבין הנסיעה ברכב ושלא מדובר בתאונת דרכים על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, מאחר ולא מדובר בנזק שנגרם עקב "שימוש ברכב מנועי" כפי שנדרש בחוק.

בסוגיה זו מנה בית המשפט העליון בעבר מספר דוגמאות למקרים שלא ייחשבו כתאונת דרכים: כך למשל נקבע – כי במקרה בו אדם העולה לרכב עם כלב ועקב התרשלותו בשמירתו הכלב נשך נוסע אחר שישב ברכב, או במקרה בו אדם הנושא וירוס מדבק יושב ברכב ובעקבות עיטושיו ושיעוליו הוא גורם להדבקת נוסעים אחרים באותו וירוס או במקרה בו ילד עולה לרכב עם נחש ארסי בתוך קופסה, ועקב התרשלותו משתחרר הנחש מהקופסה ומכיש נוסע שברכב.

במקרים כאלה קבע בית המשפט שהנזק שנגרם לנפגע לא נגרם עקב "שימוש ברכב מנועי" כנדרש בחוק, בהתבסס בין היתר על מבחן הסיכון הבוחן את השאלה – האם השימוש ברכב תרם תרומה רלוונטית וממשית להתרחשות הנזק. במקרים בהם השימוש ברכב לא תרם תרומה רלוונטית לנזק שנגרם, הם אינם נכללים עם הסיכונים של שימוש ברכב אף אם הם התרחשו ברכב. לכן על הנפגע להוכיח במסגרת תביעתו – כי השימוש ברכב אכן תרם תרומה רלוונטית ממשית להתרחשות הנזק שנגרם לו.

מה זה מבחן הזירה במסגרת תביעה תאונת דרכים

מבחן נוסף שקיים הוא מבחן שנקרא "מבחן הזירה", בו נעזרים בתי המשפט במקרים גבוליים לצורך בחינת קיום קשר סיבתי משפטי, בו נבחנת השאלה – האם הרכב שימש רק כזירה לאירוע או האם השימוש בו גרם לאירוע, וכן על פי מבחן השכל הישר – האם השימוש שנעשה ברכב תרם באופן רלוונטי וממשי לקרות הנזק. במקרים בהם התשובה תהיה חיובית צפוי בית המשפט לקבוע שיש קשר סיבתי משפטי בין השימוש ברכב לבין נזק שנגרם לנפגע.

אין באמור לעיל בכדי להוות ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי

פיצויים בגין שהפסד השתכרות במסגרת תביעה תאונת דרכים

במסגרת פסק דין שניתן על-ידי בית משפט העליון, נדונו ערעור שהוגש על פסק דין שניתן על-ידי בית המשפט המחוזי בנצרת, שעסק על גובה הפיצוי שנפסק במסגרת תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעים תאונות דרכים.

בערעור (מדובר בערעור הדדי שהוגש הן על-ידי הנהג והן על-ידי חברת הביטוח) נדון מקרה נהג יליד 1981 נפגע במהלך שנת 2014 בתאונת דרכים, עת נהג באופנוע והתנגש ברכב אחר שחסם את דרכו. כתוצאה מהתאונה, נגרמה לנהג פגיעת ראש, והוא פונה ממקום התאונה שהיה מחוסר הכרה ומונשם, ולאחר שנותח ואושפז הועבר למחלקה לשיקום נפגעי ראש בה היה מאושפז במשך כ-3 חודשים.

חברת הפול – המאגר הישראלי לביטוח רכב, אשר ביטחה את האופנוע עליו רכב הנהג, לא חלקה על כך שהנה נדרשת לשלם לנהג פיצויים, אך הייתה מחלוקת בין הצדדים על גובה הנזק.

הפסדי שכר לעבר ולעתיד

במסגרת הערעור שהוגש (הן על-ידי הנהג והן על-ידי חברת הביטוח), טענו הצדדים כי בית המשפט המחוזי שגה בסכומים שפסק עבור הנהג בגין הפסדי שכר לעבר ולעתיד.

בגין הפסד שכר לעבר פסק בית המשפט המחוזי עבור הנהג – פיצוי מלא ממועד התאונה עד שנה לאחר סיום השיקום ופיצוי בשיעור הנכות התפקודית לאחר מכן, המסתכמים לסך של 544,500 ₪. בגין הפסד שכר לעתיד פסק בית המשפט המחוזי עבור הנהג סך של 1,015,000 ₪ – המבוסס על חישוב הפסדי השכר של הנהג עד לגיל 67 לפי שיעור הנכות התפקודית שנקבע לנהג, ללא הפסדי פנסיה מאחר והנהג היה עצמאי בתקופה שלפני התאונה, לאחר שבית המשפט המחוזי העמיד את בסיס השכר של הנהג בשיעור של 7,500 ₪ לחודש.

במסגרת הערעור טען הנהג בין היתר, כי היה על בית המשפט המחוזי להעמיד את בסיס השכר לעבר על סך של 10,500 ₪ (נטו) שקיבל כעצמאי כעובד הפקות, ולהגדיל את בסיס השכר לעתיד לסך של 15,000 ₪, לנוכח הסיכוי לקידום ולהתפתחות מקצועית.

קביעת בית המשפט העליון

בית המשפט העליון החליט לקבל את ערעורו של הנהג חלקית, ולדחות את ערעורה של חברת הביטוח, ולציין כי למרות שהנטייה היא "שלא להתערב בסכום הפיצויים שנפסק על ידי הערכאה הדיונית, ותוך בחינת הדברים מ"מעוף הציפור", המקרה שלפנינו מצדיק התערבות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי"

חישוב הפסד שכר לעתיד עד גיל 70 ולא 67

בית המשפט העליון קבע בנוגע לחישוב הפסד השכר לעתיד עד 67, כי בית המשפט המחוזי שגה בנושא זה, מאחר והוא הכיר בכך שהנהג עבד באופן עצמאי עד לתאונה ולכן לא פסק עבורו הפסדי פנסיה, ולכן היה על בית המשפט המחוזי לחשב את הפסדי השכר לעתיד עד הגיעו של הנהג לגיל 70 ולא עד לגיל 67, לאור חזקת גיל הפרישה וסטייה ממנה.

בנושא זה הפנה בית המשפט העליון, לפסק דין שניתן במסגרת רע"א 7942/99 עיזבון המנוח אבניציון ז"ל נ' ביטוח ישיר, בו נקבע כי אומנם נקודת המוצא היא שפרישתו של אדם מעבודה היא בגיל 65 (כיום 67), אך לצד כלל זה קיים כלל נוסף לפיו רשאים בעלי הדין להוכיח נסיבות מיוחדות שעל פיהן היה צפוי הנהג לפרוש מעבודה בגין צעיר או גבוה יותר.

לאור זאת קבע בית המשפט העליון, כי הנהג זכאי לקבל תוספת בגין רכיב זה בסך של כ-81,000 ₪.

עזרת צד ג' לעתיד

עוד קבע בית המשפט העליון, כי על פי מכלול הנכויות והנכות התפקודית שנקבעה לנהג, הוא מצא כי יש מקום להוסיף לטובתו פיצוי בגין עזרת צד ג' לעתיד בסך של 140,000 ₪, המשקף עזרה של 5 שעות שבועיות בממוצע.

בית המשפט העליון ציין כי הוא שקל אם לקבל את ערעור של הנהג גם בכל הנוגע לבסיס השכר שקבע עבורו בית המשפט המחוזי, זאת לנוכח הראיות שהציג הנהג בנוגע לשכר שקיבל בשמונת החודשים שקדמו לאתונה. יחד עם זאת, בית המשפט העליון ציין כי בהתחשב בעברו התעסוקתי הבלתי יציג של הנהג, ובכך שהיה לו נכות קודמת לפני התאונה בשיעור של 24%, לא מצא מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי בנושא בסיס השכר לצורך חישוב הפיצויים שזכאי הנהג לקבל.