מחלוקת בין חברה יזמית לרשות מקומית הגיע לסיומו, כאשר בית המשפט נדרש להכריע בשאלה: האם מרכז קניות פתוח מחויב בהוצאת רישיון עסק לקניון תחת ההגדרה המחמירה של "קניון" בצו רישוי עסקים? ההחלטה, שניתנה לאחרונה, שופכת אור על ההגדרה החוקית של מתחמי קניות מודרניים, ומבהירה כי המבחן האמיתי אינו בהכרח קיומו של גג מעל ראשי הקונים, אלא אופן הניהול והתפקוד של המתחם כולו.
קניון מור חריש – מתחם פתוח או סגור?
הפרשה החלה סביב "קניון מור חריש", מרכז מסחרי הכולל מספר בתי עסק וחניונים הפרוסים על פני שני מפלסים. המחלוקת המרכזית נסובה סביב דרישתה של עיריית חריש, אשר חייבה את החברה המנהלת את המתחם להוציא רישיון עסק ייעודי ל"קניון", בהתאם לפריט 6.8(א) בצו רישוי עסקים. סעיף זה מגדיר קניון כמרכז מסחרי בעל שטח שאינו פחות מ-1,000 מ"ר, המכיל לפחות 10 בתי עסק שונים.
החברה המנהלת סירבה לדרישה זו בתוקף, בטענה שמדובר במרכז מסחרי פתוח לחלוטין, ולכן צו רישוי העסקים המחמיר הנוגע לקניונים סגורים אינו חל עליו.
טענות החברה המנהלת
במסגרת עתירה מנהלית טענה החברה המנהלת בין היתר' כי יש לסווג את המתחם כ"מרכז מסחרי פתוח" ולא כקניון. לשיטתה, המונח "קניון" מתייחס למבנה מקורה וסגור בלבד, תנאי שלטענתה אינו מתקיים במתחם המדובר, שבו הגישה לחנויות היא באוויר הפתוח.
בנוסף, נטען כי בתי העסק פועלים באופן עצמאי, ולכן אין מקום להטיל חובת רישוי קולקטיבית על החברה המנהלת תחת ההגדרה הנוקשה של קניון.
העירייה טענה כי נדרש רישיון עסק לקניון
מנגד טענה העירייה בין היתר' כי יש להסתכל על המהות הפונקציונלית של המתחם, והדגישה כי המרכז משתרע על שטח של מעל 1,000 מ"ר ומכיל יותר מ-10 בתי עסק, ובכך עונה במדויק על ההגדרה היבשה המופיעה בצו רישוי עסקים.
כמו כן, נטען כי קיימת במקום חברת ניהול המרכזת שירותים משותפים כגון חניון, ניקיון ואבטחה, מה שהופך את המתחם הלכה למעשה לקניון, ללא קשר לשאלה האדריכלית האם ישנו גג רציף מעל כל שטחיו.
המבחן על רישיון עסק לקניון הוא פונקציונלי ולא אדריכלי
השופט מוחמד עלי מבית המשפט המחוזי בחיפה דן בטענות הצדדים, והחליט לדחות את העתירה וחייב את החברה המנהלת לשלם סך של 5,000 ש"ח בגין הוצאות משפט.
השופט קבע כי יש לפרש את המונח "קניון" על פי תכליתו של חוק רישוי עסקים, והדגיש כי המטרה של רישוי עסקים מרוכז לקניונים היא להבטיח את שלום הציבור, בטיחות, וניהול תקין של שטחים משותפים הומי אדם.
השופט דחה את טענת החברה המנהלת, וקבע כי "בלשון בני אדם 'מבנה מקורה וסגור' אינו מחייב כי כל שטח ממשטחי המבנה, ללא חריג וללא סייג, חייב להיות מקורה", והבהיר כי ברגע שמתחם עונה על דרישות השטח (1,000 מ"ר) וכמות העסקים (10+), ומנוהל תחת קורת גג ניהולית אחת הדואגת למתקנים משותפים, הוא בגדר קניון. השופט ציין כי פרשנות זו מגשימה את "הגשמת התכלית הנמצאת בבסיסו של צו רישוי עסקים".
פסיקת הוצאות וסיכום
בסופו של דבר, עתירת החברה המנהלת נדחתה במלואה. בית המשפט הבהיר שעל החברה החובה לפעול להוצאת רישיון עסק של קניון כחוק, ופסק הוצאות משפט לטובת העירייה בסך 5,000 ש"ח.
עת"מ 8638-06-25 מור מרכזים מסחריים בע"מ נ' עיריית חריש, ניתן ביום 5.4.26, על-ידי בית המשפט המחוזי בחיפה.
