רשלנות רפואית שיניים – שאלות ותשובות + פסקי דין

מדריך על רשלנות רפואית בטיפולי שיניים

תביעות רשלנות רפואית בטיפול שיניים נחשבות לתביעות מורכבות וסבוכות מסביר עורך דין רשלנות רפואית שיניים אהוד פאי, שדורשות מבתי המשפט לשקול – היכן עובר הגבול בין טיפול רפואי ראוי בהתחשב בנורמות של רופא סביר לבין טיפול רשלני החורג מהטיפול הסביר. מדובר לעתים בדילמה קשה בפני בית המשפט, במיוחד כאשר במרבית המקרים מדובר בפערים משמעותיים בין חוות דעת מטעם מומחים רפואיים שונים.

ראה לדוגמה בנושא זה, דברי בית המשפט העליון:

"תיקי רשלנות רפואית מציגים דילמה קשה בפני בתי המשפט… במידה רבה בשל הקושי האמיתי לא אחת ולא שתיים לרדת לנבכי המקרה בו מדובר, שעל פי רוב גלום בו כאב אנושי גדול של נכות וסבל, אל מול עבודתם של הרופאים שבסיסה מחויבותם המקצועית ("שבועתם") לטיפול ראוי, והנחת היסוד היא השתדלות ראויה בעבודה הרפואית…

לאחר שצלחנו משוכות תיעוד, השאלה הניצבת היא – וכך גם בענייננו – היכן קו הפדות בין גישה מקצועית סבירה כזו או אחרת … לבין רשלנות. אין בית-משפט שיתיימר כי מצא את המפתח לכך, אך הוא מונחה על-ידי עקרונות שבדין, פסיקה ושכל ישר" (ע"א 9010/08 מרכז רפואי רבין נ' דוד לוביאניקר [פורסם בנבו] ניתן ביום 12.7.11).

עוולת הרשלנות במסגרת רשלנות רפואית שיניים

סעיפים 35-36 לפקודת הנזיקין עוסקים בעוולת הרשלנות מסביר עורך דין רשלנות רפואית שיניים אהוד פאי, הכוללת את חובת הזהירות והפרתה וכן את הנזקים ככוללים גם את חובת הזהירות המושגית של רופא כלפי מטופלו. כלומר עוולת הרשלנות מבוסס על 3 מישורים: (1) קיומה של חובת זהירות של המזיק כלפי הניזוק; (2) הפרתה של החובה; (3) נזק הנוצר כתוצאה מההפרה.

נקודת המוצא בתביעות אלה מסביר עורך דין רשלנות רפואית שיניים אהוד פאי, כי ביחסים שבין רופא למטופל קיימת חובת זהירות, הנבחנת גם על פי מבחן הציפיות במישור הנורמטיבי. כלומר, על בתי המשפט לבחון בתביעות אלה את השאלה – האם רופא סביר יכול היה בנסיבות המקרה הספציפי הנדון – לצפות את התרחשותו של הנזק.

יש לציין, כי האחריות המוטלת על רופא אינה אחריות מוחלטת הנבחנת על פי מבחן התוצאה, אלא בית המשפט בוחן באם הרופא נהג במקצועיות ובמיומנות, ובאם שקל את כל השיקולים הרלוונטיים במהלך טיפול רפואי קונקרטי, ובהתאם לידע הרפואי המקובל.

אף קיימים מקרים בהם בית המשפט עשוי לקבוע כי ההחלטה שניתנה על-ידי הרופא הייתה מוטעית, אך אינה בהכרח החלטה רשלנית המהווה רשלנות רפואית, שכן המבחן שבית המשפט בוחן בתביעות אלה הוא – כיצד היה מצופה מרופא ממוצע לפעול בשעת מעשה ולא מבחן של "חכמים לאחר מעשה".

בתי המשפט קבעו, כי טיפול רפואי צריך שיהיה בהתאם לפרקטיקה רפואית מקובל, ובמהלכו נדרש הרופא לנקוט באמצעי זהירות סבירים על מנת למנוע נזקים, מתוך ניסיונו המדעי והספרות העדכנית הקיימת באותה עת.

כך למשל, ציין בית המשפט העליון:

"התהליך הטיפולי", שבמסגרתו נוצרים אותם "יחסי השכנות" בין הרופא לחולה שמהם נגזרת חובת הזהירות המושגית של הרופא, כולל, קטיגורית, שלושה שלבים: האבחון, ההחלטה על דרך הטיפול והטיפול עצמו…

אין הרופא יוצא ידי חובתו בכך בלבד שהוא מקבל את ההחלטה, ההולמת את הממצאים הגלויים, אלא שומה עליו לפעול בשקידה ראויה ובמאמץ סביר, על-מנת שהממצאים הללו אכן יובאו לידיעתו, שאם לא כן כל החלטה, המתבססת על ממצאים חסרים, תהא לוקה בחסר אף היא, ואין כל משמעות לכך שנאמר, שהרופא המליץ על הטיפול, שהלם את הממצאים שהיו לפניו…

אין אנו שואלים את עצמנו רק מה צפה הרופא במצב נתון מסוים אלא גם מה צריך היה לצפות ומה יכול היה לצפות נוכח התפתחות הדברים." [ע"א 58/92 קנטור נ' ד"ר מוסיוב].

לחצו כאן למדריך על רשלנות רפואית בניתוח

אילו פיצויים ניתן לקבל על רשלנות רפואית שיניים?

ישנם מספר רכיבים במסגרת תביעת רשלנות רפואית בטיפולי שיניים שניתן לדרוש מסביר עורך דין רשלנות רפואית שיניים אהוד פאי, לרבות עלויות בגין טיפול משקם, הפסדי השתכרות, הוצאות רפאיות לרבות נסיעות, עזרת צד ג', כאב וסבל, היעדר הסכמה מדעת, פגיעה באוטונומיה, וכן החזר עלויות הטיפול.

עלויות בגין טיפול משקם

ככל ובמסגרת ההליך נקבע כי המטופל יידרש לקבל טיפול שיקומי על מנת לשקם את הנזק שנגרם לו כתוצאה מהטיפול הרשלני, עשוי בית המשפט לפסוק לטובת המטופל סכום שישקף את עלות המימון לטיפול המשקם כפי שנקבע על-ידי מומחה רפואי.

הפסד השתכרות לעתיד

ככל והנזק הרפואי שנגרם למטופל בעקבות רשלנות רפואית בטיפולי שיניים גרם להפסד השתכרותו, כגון: ימי מחלה רבים או אובדן מקום עבודתה, עשוי בית המשפט לפסוק לטובת המטופל פיצוי בגין רכיב זה.

יחד עם זאת על המטופל להוכיח בין היתר, כי נאלץ לעזוב את מקום עבודתו במהלך הטיפולים ובעקבות הטיפול הרשלני שעבר, ולהציג בפני בית המשפט תלושי שכר או להוכיח הפסדי שכר לעבר, וכן לפרט בדיוק את סכומי ההשתכרות שלכאורה הפסיד. בית המשפט אף עשוי להתחשב ברכיב זה בקביעותיו של המומחה הרפואי באשר להזדקקות ימי מחלה שנדרש המטופל לקחת בשל הטיפול הרשלני.

יש לציין, כי בתי המשפט נתקלים לרוב בקשיים להעריך את הנזק שנגרם למטופל בגין רכיב זה, ולכן על המטופל לסייע לבית המשפט בהכרעה על כך, באמצעות כאמור הראיות הנדרשות.

כך לדוגמה ציין בית המשפט העליון בנושא:

"פירוט הנזק של הפסד כושר השתכרות לעתיד מעמיד קשיים רבים בפני ביהמ"ש הנדרש לקובעו. המדובר בדרך כלל בהפסד אשר יש בו לקובעו למשך תקופה ארוכה בעתיד. לעיתים לתקופה של עשרות שנים. כאשר הנסתר רב על הנגלה. (ע"א 3049/93 סימואל גירוגיסיאן נ' סייף רמזי ואח')

כאב וסבל במסגרת רשלנות רפואית שיניים

ככל ובית המשפט מתרשם שהטיפול הרשלני במטופל הסב לו מידה לא מבוטלת של כאב וסבל, עוגמת נפש ואי נוחות שנמשכו זמן רב לאחר הטיפול, הוא צפוי לפסוק לטובת המטופל פיצוי בגין נזקים לא ממוניים.

הוצאות רפואיות

נזק רפואי שנגרם בשל רשלנות רפואית עשוי להסב למטופלים הוצאות רפואיות רבות, לרבות הוצאות עבור טיפולים רפואיים, חוות דעת רפואיות, בדיקות אצל רופאים והוצאות נסיעה לטיפולים. עם זאת, על המטופלים להציג בפני בית המשפט את מלוא הקבלות בגין הוצאות אלה, ובמידה והם לא יוצגו על-ידם, בית המשפט עשוי לפסוק להם פיצוי בגין רכיב זה על דרך אומדן.

כך למשל ציין בית המשפט העליון בנושא זה:

"נזק מיוחד חייב להיטען במפורש ובמפורט. הוא טעון הוכחה מדוייקת ואסור לו לשופט להעריכו לפי אומדנו. תובע הטוען כי נגרם לו נזק מיוחד חייב להוכיח לא רק שאכן נגרם לו נזק אלא גם את היקפו או שיעורו." (ע"א 525/74 אסבסטוס וכימיקלים חברה בע"מ נ' פז גז חברה לשיווק בע"מ).

החזר עלות טיפול

ככל ובית המשפט קובע כי הטיפול שניתן למטופל היה רשלני מסביר עורך דין רשלנות רפואית שיניים אהוד פאי, עשוי הוא לפסוק לטובתו השבתה של התמורה ששולמה על-ידו עבור הטיפול. עילה זו מהווה עילה חוזית ולא נזיקית, ובמסגרתה רשאי המטופל לטעון להפרות חוזיות מצד הרופא כלפיו, לרבות הפרת חובת תום הלב, הצגת מצגים רשלניים, ופיצוי בגין נזק שנגרם למטופל עקב כריתת החוזה בהתבסס על סעיף 12 לחוק החוזים.

חשיבות תיעוד רפואית במסגרת רשלנות רפואית שיניים

בהתאם לחוק זכויות החולה ולהנחיות משרד הבריאות, במהלך טיפול רפואי על הרופא לערוך תיעוד מלא ומסודר בכרטיס המטופל של כל הטיפול. היעדר תיעוד רפואי מספק, יש בו להעביר אל כתפי הנתבע להוכיח את אותה אינפורמציה שאין אפשרות ללמוד עליה מהחסר ברישום.

סעיף 17 (א) לחוק זכויות החולה הנושא את הכותרת "חבות ניהול רשומה רפואית" קובע כך:

" 17.(א) "מטפל יתעד את מהלך הטיפול הרפואי ברשומה רפואית הרשומה הרפואית תכלול בין היתר, פרטים מזהים של המטופל והמטפל וכן תכלול מידע רפואי בדבר התיעו הרפואי שקיבל המטופל, עברו הרפואי כפי שמסר, אבחון מצבו הרפואי הנוכחי והוראות טיפול, ואולם תרשומת אישית של המטפל אינה חלק הרשומה הרפואית"

ככל והרופא המטפל אינו עומד בחובת התיעוד מסביר עורך דין רשלנות רפואית אהוד פאי הנטל להוכיח מדוע נהג כך עובר אליו, מאחר והיעדר רישום רפואי מסודר גורם למטופל קושי ראייתי בבואו להוכיח את תביעתו. במידה והרופא לא יצליח להוכיח שהעובדות הן כפי שטען, יקבל בית המשפט את העובדות כפי שנטענו על-ידי המטופל.

כך גם צוין במסגרת הנחיות משרד בריאות השן מס' 2.1 משנת 2019 – העוסקות במתן הנחיות בדבר ניהול רפואי של מרפאות שיניים לצורך מתן טיפול רפואי נאות ואפשרות מעקב לאחר טיפול. "מתן טיפול שיניים ברמה נאותה מתחיל בניהול כרטיס מטופל, ועל הרופא המטפל לדאוג לרישומים הרלוונטים לכל מטופל ולכל טיפול בו".

כך גם צוין על-ידי בית המשפט העליון:

"חובתם של רופאים ושל מוסדות רפואיים לבצע רישומים רפואיים בזמן אמת ולשמור על רישומים אלה מעוגנת בהלכה ובחוק זכויות החולה, תשנ"ו-1996… על-פי החוק, חלה חובה על המטפל טיפול רפואי לתעד, בין היתר, "מידע רפואי בדבר הטיפול הרפואי שקיבל המטופל"…

תיעוד זה יש בו חשיבות רבה הן לצורך המשך טיפולים במטופל בעתיד הן על-מנת ליתן למטופל אפשרות לדעת, כפי שהוא זכאי לדעת, את מצבו הרפואי ואת הטיפול הרפואי שניתן לו, הן כראיה, אם תידרש, לאופי הטיפול שקיבל המטופל ולפרטיו" [ע"א 6948/02‏ אדנה נ' מדינת ישראל]

מה צריך לכלול התיעוד הרפואי?

החל מביקורו הראשון של המטופל במרפאת השיניים מסביר עורך דין רשלנות רפואית שיניים אהוד פאי, על המרפאה לפתוח לכל מטופל רשומה רפואית אישית, ובה למלא את פרטיו האישיים והרפואיים הנוגעים לטיפול ובמסגרת התיעוד הרפואי על המרפאה לציין בין היתר:

אנמנזה רפואית (תולדות המחלה) לרבות פרטיו של רופא המשפחה ורופא השיניים הקודם של המטופל, מחלות בעבר, אשפוזים, תרופות שקיבל המטופל ורגישות, וכן לבצע עדכון תקופתי.

בדיקות ותכנית טיפול – על המרפאה לערוך רישום על מפורט על התלונה העיקרית של המטופל וסיבת פנייתו למרפאה, וכן לערוך לו בדיקה קלינית ורנטגנית, תיעוד של תאריכי ביקורים ופירוט הבדיקות והאבחנות, וכן אפשרויות הטיפול ופירוט תכנית הטיפול שנקבעה על-ידי הרופא עבור המטופל.

תיעוד מהלך הטיפול וצילומי רנטגן – פירוט של הטיפולים שניתנו למטופל בציון התאריכים, לרבות התרופות שקיבל המטופל והתרחשויות שקרו במהלך הטיפול והערות לגבי הטיפול, ורישום החומרים בהם השתמש הרופא בשלבי עבודתו לרבות חומרי אלחוש, והנחיות שניתנו מטופל לאחר כל טיפול.

חשיבות חוות דעת במסגרת רשלנות רפואית שיניים

בתביעות רשלנות רפואית לרבות בתביעות רשלנות רפואית בטיפולי שיניים, נדרש המטופל לצרף לתביעתו חוות דעת מטעם מומחה רפואי, בה נדרש אותו מומחה לנתח את כל הטיפול שניתן למטופל הן על סמך התיעוד הרפואי והן על סמך בדיקות פיזיות, ולאחר מכן לקבוע באם אכן מדובר היה בטיפול רשלני, ובמידה וכן להעריך מה הנזק שנגרם למטופל כתוצאה מכך, לרבות העלויות שתהיינה כרוכות בטיפול משקם.

מנגד גם מוגשת בדרך כלל חוות דעת נגדית מטעם רופא השיניים הנתבע, ולאחר מכן וככל וקיימים פערים בין חוות הדעת (מה שקורה לעתים נפוצות), ממנה בית המשפט מומחה לרפואת שיניים מטעמו, אשר בוחן הן את חוות הדעת של הצדדים הן את החומר הרפואי ומצב השיניים של המטופל עצמו, וקובע לבסוף באם אכן הייתה רשלנות בטיפול ואת הנזק שנגרם למטופל.

ברוב המקרים בתי המשפט צפויים לקבל את חוות הדעת של המומחה רפואי שמונה על-ידם מסביר עורך דין רשלנות רפואית שיניים אהוד פאי, עם זאת לבית המשפט שיקול הדעת שלא לאמץ את החלטותיו של המומחה רפואי, ככל ונמצאו נימוקים כבדי משקל לכך.

כך לדוגמה ציין בית המשפט העליון בנושא זה:

"משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת.

אכן עד מומחה כמוהו ככל עד – שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שקול דעתו של בית המשפט. אך כאמור לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן" [ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' רבי]

הסכמה מדעת בתביעות רשלנות רפואית שיניים

לצורך ביצוע טיפול רפואי לרבות טיפול שיניים ובטרם ביצועו, על המטפל לקבל מהמטופל הסכמה מדעת ביחס למתן הטיפול המוצע. במסגרת זו, על הרופא להציג בפני המטופל את כל המידע הרלוונטי שאדם סביר היה נדרש לו, לרבות מתן הסבר על הסיכויים והסיכונים בטיפול, על מנת שהמטופל יוכל לגבש החלטה מושכלת באם להסכים לטיפול המוצע.

חובת קבלת ההסכמה מדעת לגבי טיפול רפואי מעוגנת במסגרת סעיף 13(א) לחוק זכויות החולה הקובע: "לא יינתן טיפול רפואי למטופל אלא אם כן נתן לכך המטופל הסכמה מדעת …"

ביצוע טיפול רפואי תוך הפרת חובת הגילוי שחב הרופא כלפי המטופל ואי מסירת המידע הרלוונטי לטיפול מסביר עורך דין רשלנות רפואית שיניים אהוד פאי – עשוי להוות הפרת חובת זהירות שחב הרופא כלפי המטופל ולרשלנות.

יצוין, כי אף במקרים בהם המטופל יודע מה היא תכנית הטיפול שתבוצע לו בהיעדר תכנית בכתב או טופס הסכמה מדעת, אין זה תמיד מספיק בכדי לעמוד בחובת ההסכמה מדעת, במיוחד אם אין לכך הוכחה בכתב. שכן, על הרופא להוכיח שהסביר למטופל את החלופות הקיימות לטיפול, ולהתריע בפני המטופל על סיכונים או בעיות אפשרויות, כדי לאפשר לו מתן הסכמה מודעת מושכל.

לחצו כאן למדריך על רשלנות רפואית באבחון סרטן

פגיעה באוטונומיה במסגרת רשלנות רפואית ברפואת שיניים

עילת הפגיעה באוטונומיה קשורה לעילת העדר הסכמה מדעת. במקרים בהם לא נמסר למטופל המידע הדרוש טרם ביצוע הטיפול הרפואי, עשוי הדבר להוות עילה של פגיעה באוטונומיה, ואף מבלי שהמטופל יידרש להוכיח שנגרם לו נזק כתוצאה מהטיפול.

פיצוי בגין פגיעה באוטונומיה נובע בעיקר בביצוע פרוצדורה רפואית בגופו של אדם בהיעדר הסמכתו המודעת, דבר הגורם לפגיעה בכבודו ובזכותו לאוטונומיה. שכן, לכל מטופל באשר הוא קיימת זכות לבחור אם ואיזה טיפול יינתן לו. עם זאת, ככל ובית המשפט פוסק לטובת המטופל פיצויים בגין נזק לא ממוני בשל רשלנות רפואית (קרי בגין כאב וסבל ועוגמת נפש), סיכוי קלוש כי ייפסק לטובת המטופל גם פיצוי בגין פגיעה באוטונומיה.

כך קבע בית המשפט העליון בנושא זה:

"אין לפסוק פיצוי בגין פגיעה באוטונומיה בנוסף לפיצוי שנפסק בגין נזק לא ממוני בעילה של הסכמה שלא מדעת או התרשלות בטיפול… כאשר ביהמ"ש מכיר בעילה הנסמכת על הדוקטרינה של הסכמה מדעת, הכרה זו כוללת מיניה וביה את הקביעה שנפגעה הזכות לאוטונומיה, ופסיקת פיצוי הן בגין אי-הסכמה מדעת והן בגין פגיעה באוטונומיה משמעה כפל פיצוי בגין אותה פגיעה [ראה ע"א 2278/16 פלונית נ' מדינת ישראל]

רשלנות רפואית שיניים פסק דין

במסגרת פסק דין שניתן על-ידי בית משפט השלום בתל אביב [ת"א 12657-04-15 ט.פ נ' ד"ר בוחניק ואח'], חויב רופא שיניים לשלם למטופלת פיצויים בגין נזקים שנגרמו לה בשל רשלנות רפואית בטיפול שיניים – בסך של 68,000 ₪ בתוספת שכר טרחת עורכי דין בסך של 16,000 ₪. כמו כן, בית המשפט חייב את רופא השיניים להשיב למטופלת את התמורה ששילמה לו בגין עלות הטיפולים.

עובדות המקרה

מפסק הדין עולה, כי המטופלת פנתה לרופא השיניים לצורך טיפול שיקומי בפיה, לאחר שחשה בשן מתנדנדת בפיה. בתחילת הטיפול שעלותו הייתה כ-20 אלף ₪ נערך לה תכנית טיפול להתקנת 2 שיניים תותבות זמניות וקבועות.

אולם בסיום הטיפול ולאור אי שביעות רצונה של המטופלת, היא פנתה לקבלת אבחון והצעה לטיפול שיקומי במרפאת שיניים אחרת, שם אובחנה כנזקקת לטיפול שיקומי בעקבות טיפול רופא השיניים הקודם בעלות של כ-83,000 ₪.

טענות המטופלת בגין רשלנות רפואית בטיפול שיניים

במסגרת התביעה טענה המטופלת בין היתר, כי טיפול השיניים שביצע בה הרופא היה רשלני שהוביל לנזקים קשים בפיה, וציינה כי בתחילת הטיפול רופא השיניים עקב שיניים בפיה, לאחר מכן ביצע לה בלסת העליונה שן תותבת זמנית אך היא התקשתה להסתגל אליה והתקשתה בדיבור.

לאור זאת, החליט רופא השיניים לשנות למטופלת את תכנית הטיפול והחליט לעשות לה במקום כתרים רבים, אך גם לאחר שהורכבו לה הכתרים היא התקשרה מאוד ללעוס איתם, ואף הם זזו בפיה ומזון חדר מתחתיהם, וכתוצאה מכך היא סבלה מכאבים בחניכיים ומשברים בכתרים.

עוד טענה המטופלת, כי רופא השיניים לא הציע לה כל חלופות לטיפול ולא מסר לה כל הסברים וביצע בה תכנית טיפול מבלי שניתנה הסכמתה מראש, וכן צירפה חוות דעת רפואית נקבע כי טיפול הרשלנות שהוענק לה היה רשלני, וכי היא תידרש לטיפול משקם ולטיפוליים עתידיים בשווי של כ- 170 אלף ₪.

טענותיו של רופא השיניים

רופא השיניים דחה מנגד את כל טענותיה של המטופלת כלפיו וטען בין היתר על סמך חוות דעת רפואית נגדית שהגיש, כי המטופלת פנתה למרפאתו לשם קבלת טיפול דנטלי כאשר כבר אז היה ניתן לראות שמצבה הדנטלי היה בכי רע.

עוד טען רופא השיניים, כי הוא נהג במטופלת כפי שהיה נוהג רופא סביר, ובכלל זה בדק את המטופלת, הציע לה תכנית טיפול וקבע את עלות הטיפול, ולאחר מספר ימים המטופלת חזרה למרפאתו לצורך תחילת הטיפול, ובכך נתנה בדרך של התנהגות את הסכמתה לטיפול.

עוד הוסיף וטען רופא השיניים, כי חוות הדעת הרפואית שהגישה המטופלת מלאת סתירות, וכי המטופלת החליטה על דעת עצמה להפסיק את הטיפול לפני שרופא השיניים השלים אותו, ובכך גרמה לעצמה לנזק.

חוות דעת מומחה בית המשפט

לנוכח הפערים בין חוות הדעת המומחים שהוגשו מטעם הצדדים, מינה בית המשפט מומחה, אשר דן ב-3 נושאים עיקריים: 1) תיעוד הטיפולים; 2) טיפול בלסת עליונה; 3) טיפול בלסת התחתונה.

המומחה קבע, כי התיעוד שערך רופא השיניים במסגרת הטיפול שהמטופלת היה לוקה בחסר, ולא כלל בין היתר: רישום של הבדיקות הקליניות שביצע לה, של אזמנזה רפואית וממצאים קלינים שאמורים להוות חלק מהכנת תכנית הטיפול, וכן לא היה רישום תכנית טיפול מפורטת, של תלונתה של המטופלת, וכן לא היה רישום על הנחיות שניתנו למטופלת לאחר כל טיפול, ורישום של החומרים בהם השתמש.

באשר לטיפול בלסת העליונה, קבע המומחה באשר לטיפול הרפואי שהוענק למטופלת על-ידי רופא השיניים, כי רופא שיניים סביר לא היה מתכנן תכנית טיפול שגויה כזו המבטיחה כשל עתידי, כפי לקביעתו תכנן במקרה זה רופא השיניים למטופלת.

באשר ללסת התחתונה קבע המומחה, כי רופא השיניים לא אבחן נכון את הבעיה הפריודונטלית (מחלו חניכיים) המתקדמת ממנה סבלה המטופלת, וכי היה על הרופא להפנות את המטופלת לבדיקה וייעוץ פריודונטלי כיצד לשפר את מצבה, וכן היה עליו להתריע בפניה על מצבה כדי לאפשר לה מתן הסכמה מודעת ומושכלת מראש.

החלטת בית המשפט – רשלנות רפואית שיניים

בית המשפט ציין כי הבסיס לקביעה בתיק זה הינו מצבה של המטופלת, כפי שרופא סביר יכול היה לאבחן אותו בזמן אמת, תוך התעלמות מההתפתחויות שאירעו לאחר מכן, שיכולות ללמד בדיעבד מה היה מצבה של המטופלת במועד בו פנתה לקבלת טיפול רפואי.

בית המשפט הפנה לקביעותיו של המומחה שקבע בין היתר – במקרה זה מחדליו של רופא השיניים הנתבע – אינם עולים כדי טעות סבירה או בחירה בין אפשרויות סבירות, אלא מהווה חריגה מסטנדרטים של רופא סביר – כי רשלנות רפואית שיניים.

לכן בית המשפט ציין כי מדבריו של המומחה עלה באופן חד משמעי "כי הטיפול שבוצע ע"י הנתבע בתובעת היה שגוי מאוד ולא עומד בסטנדרטים המקובלים של רופא שיניים סביר", וקבע כי במקרה זה המטופלת הוכיחה הטיפול הרפואי שניתן לה היה רשלני, וכי הטיפולים שקיבלה מרופא השיניים חרגו מהטיפול של הרופא הסביר ומהווים רשלנות רפואי.

לאור זאת פסק בית המשפט לטובת המטופלת פיצויים בסך של כ-68,000 ש"ח שכללו בין היתר: עלות שיקום הפה סך של כ-12,000 ₪ פיצוי בגין נזקיה הלא ממוניים בסך 36,000 ₪, הוצאות רפואיות בסך 4,000 ₪, הפסד השתכרות לעתיד בסך 5,000 ₪, וכן חייב את הרופא להשיב לה את התמורה ששילמה לו המטופלת עבור הטיפול בסך של כ-11,000 ₪.

יחד עם זאת, בית המשפט החליט לייחס למטופלת אשם תורם בהתחשב בקביעתו של מומחה בית המשפט, שקבע כי מצבה של הלסת התחתונה של המטופלת כנראה הוחמר עקב אי פנייתה לטיפולים דנטליים במשך מספר שנים לאחר שעזבה את מרפאתו של הרופא. לכן בית המשפט החליט שלא לחייב את הרופא בתשלום למטופלת בגין שיקום לסת זו, אלא בקשר לשיקום הלסת העליונה בלבד.

לחצו כאן למדריך על רשלנות בטיפול להסרת שיער

רשלנות רפואית בטיפולי שיניים - פסק דין

במסגרת פסק דין שניתן על-ידי בית משפט השלום בתל אביב [ת.א 8288-11-13 פלוני נ' טוויל], חייב בית המשפט רופא שיניים לשלם למטופל פיצויים עקב רשלנות רפואית בטיפול שיניים בסך של כ-142,000 ₪, בצירוף הוצאות משפט ושכר טרחה בסך של כ-40,000 ₪.

טענות המטופל

במסגרת התביעה טען המטופל בין היתר, כי הוא פנה אל רופא השיניים לצורך שיקום שתלים בשתי הלסתות שבוצעו לו במרפאת שיניים אחרת לפני פנייתו אך לא הושלמו.

לטענת המטופל, בעקבות השיקום הלקוי שביצע לו הרופא נותר לו רווח בין השיניים דבר שגרם לו לדלקת חניכיים שהובילה לעקירת שיניים ואף לביצוע שתלים, וכי לאחר סבב הטיפולים הראשון שביצע את הרופא הוא סבל מקושי בסגירת הלסתות, קושי בלעיסה וחוסר נוחות.

עוד טען המטופל, כי עקב הטיפולים הלקויים הוא עזב את מרפאת הרופא כאשר מצב פיו היה לקוי ונגרמו לו נזקים בשתי הלסתות והוא נדרש לעבור שיקום פה מורכב ויקר, וצירף לתביעתו חוות דעת רפואית שנערכה על-ידי רופא שיניים שפירט את הליקויים במסגרת הטיפול שניתן למטופל, וכן העריך כי עלויות שיקום פיו של המטופל הן כ-140,000 ₪.

טענות רופא השיניים

במסגרת כתב ההגנה שהגיש רופא השיניים הוא טען בין היתר, כי אין להטיל עליו כל אחריות ולקבוע שהתרשל כלפי המטופל, וכי המטופל הגיע אליו כאשר בפיו כבר היו שתלים וכתרים זמניים וקבועים שנעשו במרפאת שיניים אחרת מספר שנים קודם לכן, והוא הכין עבור המטופל תכנית טיפולים והסביר לו מה מצב פיו ומהי התכנית השיקומית שהכין עבורו, שכללה עקירת שיניים והוספת שתלים וכתרים.

עוד טען רופא השיניים, כי המטופל כלל לא שילם לו עבור הטיפולים ולכן הגיש במקביל לתביעתו כתב תביעה שכנגד המטופל בה דרש את התשלום עבור הטיפולים, וכן טען כי מצבו של המטופל כפי שתואר במסגרת חוות הדעת שהוגשה מטעם המטופל אינו תואם את מצבו הרפואי של המטופל, וכי העלויות שפורטו בחוות הדעת של המטופל מוגזמות, וביקש לקבוע כי הוא לא התרשל ונהג כלפי המטופל כרופא סביר.

חוות דעת מומחה בית המשפט

במסגרת ההליך מינה בית המשפט מומחה מטעמו שקבע בין היתר, כי עקב חוסר הניסיון של הרופא בטיפולי שיקום, הוא ביצע למטופל החלפות כתרים לעתים תכופות דבר שגרם למטופל לליקויים, וכי גם אם המטופל הגיע למרפאתו של הרופא עם שתלים שלא נעשו באופן תקין במרפאה קודמת, מרגע קבלת המטופל וביצוע הטיפולים – האחריות למצב שיניו של המטופל מוטלת על מי שממשיך בטיפול.

עוד קבע המומחה, כי רופא סביר היה צריך לזהות את חוסר ההתאמה בלסת התחתונה לבין הלסת העליונה שהיה למטופל בעת קבלתו לטיפול, ולא להדביק כתרים בהיעדר חיבור לשתלים בלסת התחתונה, מצב שעלול להוביל לדלקת חניכיים כפי שאירע למטופל.

החלטת בית המשפט על רשלנות רפואית שיניים

בית המשפט דן בטענות הצדדים והחליט לקבל את תביעת המטופל ולדחות את תביעתו של רופא השיניים תוך שחייב אותו לשלם למטופל פיצויים בסך של כ-142,350 ₪, סכום זה כלל בין היתר, סך של 115,000 ₪ עבור טיפולי השיניים, סך של 100,000 ₪ בגין כאב וסבל, וסך של 4,000 ₪ בגין הוצאות נסיעה (סה"כ 219,000 ₪).

יחד עם זאת, בית המשפט החליט לייחס למטופל אשם תורם בשיעור של 35%, מאחר ובין היתר, המטופל החליט לשוב פעם אחר פעם לרופא על אף שסבר שהטיפול שקיבל היה לקוי וחרף תלונותיו הרבות וחוסר שביעות רצונו מהטיפול, נמנע להתייעץ עם מומחה אחר, וכן לא פנה לתקן את הנזקים שנגרמו לו בפיו, לא בתום הטיפול אצל רופא השיניים, ואף לא לאחר בדיקת המומחה.

בית המשפט קבע, כי התרשם שבמקרה זה אכן מהווה רשלנות רפואית בטיפול שיניים, וכי מצב פיו של המטופל לקוי כתוצאה מהטיפול שעבר אצל הרופא. עוד קבע, כי הרשומה הרפואית שערך רופא השיניים עבור המטופל הייתה חסרה, ולכן הועבר הנטל אל כתפי רופא השיניים להוכיח את גרסתו, וכי הוא לא מצא בגרסת רופא השיניים או בראיות שהגיש כל תימוכין לטענותיו לפיהן לא התרשל כלפי המטופל.