חוק זכויות החולה – מדריך

במאמר זה נסביר על עיקרי חוק זכויות החולה ובין היתר: על הסכמה מדעת, על מידע רפואי שנדרש מטופל למסור למטופל, על הזכות לקבלת טיפול רפואי נאות ושמירה על כבודו ופרטיותו של המטופל, על זכות לנוכחות מלווה בטיפול רפואי והחריגים לכלל זה ועוד.

מטרת חוק זכויות החולה

מטרתו של חוק זכויות החולה, תשנ"ו 1996, המושת על עקרונות שגובשו בתחום זה על-ידי ארגון הבריאות העולמי וכן על חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, הוא לקבוע את "זכויות האדם המבקש טיפול רפואי או המקבל טיפול רפואי ולהגן על כבודו ועל פרטיותו", על בסיס ההנחה כי "כל הנזקק לטיפול רפואי זכאי לקבלו בהתאם לכל דין…"

כך אף צוין במסגרת דברי ההסבר להצעת החוק: "מזה זמן רב הוכר הצורך בהסדרת זכויותיהם של חולים ומטופלים למיניהם והתגבשה הדעה כי הגיע העת לעגן בחוק זכויות אלה. שהרי מדובר באנשים שמפאת מצבם המיוחד הם חשופים לפגיעה בזכויותיהם הבסיסיות הן מבחינה חוקית והן מבחינה אנושית. אנשים אלה נתונים במצב של תהיה ואי ודאות, בהרגשה של תלות במטפלים ובמוסדות המטפלים ובתנאים של לחץ נפשי. גמלה, איפוא, ההכרה כי יש להבטיח למטולים גישה אנושית נאותה ומתחשבת"

טיפול רפואי נאות

סעיף 5 במסגרת חוק זכויות החולה קובע כי כל מטופל יהא זכאי לקבל: "טיפול רפואי נאות, הן מבחינת הרמה המקצועית והאיכות הרפואית, והן מבחינת יחסי האנוש".

בתי המשפט פסקו לא אחת, כי לאור הרגישות האנושית המתבקשת אל מול סבל ומצוקה ואל מול המתח והחשש הנלווים באופן טבעי להכנות לניתוח, על צוותי בתי החולים להיות רגישים רגישות יתרה למצוקת מטופליהם, ולעשות מאמץ מירבי לצמצום נזקו וסבלו של המטופל. כך אף נקבע בשבועת הרופא העברי "… והשכלתם להבין לנפש החולה לשובב רוחו בדרכי תבונות ובאהבת אנוש …"

הבטחת המשך טיפול נאות

סעיף 8 במסגרת חוק זכויות החולה קובע, כי מקום בו עבר מטופל ממטפל אחד לאחר או ממוסד רפואי אחד לאחר, יהא המטופל זכאי לפי בקשתו: "לשיתוף פעולה של המטפלים והמוסדות הרפואיים הקשורים לטיפול הרפואי בו, לשם הבטחת ההמשך הנאות של הטיפול"

זכות לנוכחות מלווה בטיפול רפואי

סעיף 6(א) במסגרת חוק זכויות החולה קובע, כי מטופל יהא זכאי שאדם המלווה אותו על פי בחירתו, יהיה נוכח בעת קבלת טיפול רפואי, ובלבד שהמלווה לא יתערב במתן הטיפול הרפואי.

חריג לזכות נוכחות מלווה בטיפול רפואי

סעיף 6א(ב) במסגרת חוק זכויות החולה קובע, כי על אף הזכות לנוכחות מלווה בטיפול רפואי, מטפל יהא רשאי שלא לאפשר למלווה להיות נוכח בעת קבלת טיפול רפואי, אם סבר שיש בנוכחותו כדי:

• לפגוע בבריאות המטופל, המלווה או מטופלים אחרים;
• לפגוע באיכות הטיפול הרפואי שניתן למטופל, בסיכויי הצלחת הטיפול, או לפגום באפשרות לקבל מהמטופל מידע הנדרש לשם הטיפול הרפואי;
• להפריע הפרעה ממשית לעבודת המטפל או הצוות המטפל;
• לפגוע בפרטיות של מטופלים אחרים, ולא ניתן למנוע את הפגיעה באמצעים סבירים אחרים;

מקום בו סבר המטפל כי אין לאפשר למלווה להיות נוכח בעת קבלת הטיפול הרפואי בשל אחת מהעילות האמורות לעיל, עליו להסביר מטופל את הטעם לכך ולאפשר למלווה ככל הניתן, להיות סמוך לאחר מתן הטיפול הרפואי.

כלומר, הזכות לנוכחות מלווה צומצמה בסעיף 6א(ב) לחוק זכויות החולה, אשר קובע כי מטפל רשאי למנוע את הזכות לנוכחות מלווה ככל שהוא סבור שיש בנוכחותו לפגוע באיכות הטיפול, וזאת ככל שיסביר למטופל את הטעם לכך ויאפשר למלווה, ככל הניתן, להיות נוכח סמוך לאחר מתן הטיפול הרפואי.

טיפול רפואי במצב חירום רפואי או סכנה חמורה

סעיף 11 במסגרת חוק זכויות החולה קובע, כי מקום בו קיימות נסיבות שיש בהן לכאורה מצב חירום רפואי או סכנה חמורה, והתבקש המטפל או המוסד הרפואי לספק טיפול רפואי לאדם, עליהם לבדוק את המטופל, ולטפל בו ככל שביכולתם.

מקום בו לא הייתה למטפל או למוסד הרפואי יכולת לטפל במטופל, עליהם לפנות אותו במידת יכולתם, למקום שבו יוכל המטופל לקבל את הטיפול המתאים.

דעה נוספת מכוח חוק זכויות החולה

סעיף 7 במסגרת חוק זכויות החולה קובע, כי מטופל יהא זכאי "להשיג מיוזמתו דעה נוספת לענין הטיפול בו", וכי על המטפל והמוסד הרפואי לסייע למטופל בכל הדרוש למימוש זכות זו"

יש לציין, כי בתי המשפט קבעו בנושא זה, כי אין מכוחו של סעיף זה בכדי להטיל על רופא את החובה להפנות את המטופל לחוות דעת שניה בכל מקרה אלא רק לשתף פעולה עם המומחה השני, עת מבקש המטופל למצות זכות זו, מתוך הנחה, כי למטופל יש זכות לדעה רפואית נוספת בטרם יחליט על ביצוע טיפול רפואי (ראו: ע"א 2781/98 דעקה נ' בית חולים כרמל)

קבלת מבקרים

סעיף 9 במסגרת חוק זכויות החולה קובע, כי מטופל המאושפז במוסד רפואי, יהא רשאי: "לקבל מבקרים בזמנים ועל פי הסדרים שקבע מנהל המוסד הרפואי"

שמירה על כבודו ופרטיותו של המטופל

סעיף 10 במסגרת חוק זכויות החולה קובע, כי המטפל לרבות כל מי שעובד בפיקוחו וכל עובד אחר של המוסד הרפואי לשמור: "על כבודו ועל פרטיותו של המטופל בכל שלבי הטיפול הרפואי". כמו כן, סעיף זה מטיל על מנהל מוסד רפואי חובה – לקבוע הוראות בדבר שמירה על כבודו ופרטיותו של המטופל הנמצא במוסד הרפואי.

הפליה מכוח חוק זכויות החולה

סעיף 4(א) במסגרת חוק זכויות החולה קובע, כי: "מטפל או מוסד רפואי לא יפלו בין מטופל למטופל מטעמי דת, גזע, מין, לאום, ארץ מוצא, נטיה מינית, גיל או מטעם אחר כיוצא באלה"

עונשין

סעיף 28 במסגרת חוק זכויות החולה קובע, כי מקום בו מטפל או מוסד רפואי הפלו: "בין מטופלים מטעמי דת, גזע, מין, לאום, ארץ מוצא, נטיה מינית או גיל", דינם יהא קנס לפי סעיף 61(א)(3) לחוק העונשין [ששיעורו נכון לשנת 2021 הנו קנס בשיעור של כ- 75,000 ₪].

הפליה מהווה עוולה אזרחית

סעיף 28א במסגרת חוק זכויות החולה קובע כי הפרת הוראות סעיף 4(א) לחוק [העוסקת באיסור הפלית מטפל או מוסד רפואי בין מטופל למטופל], יראו אותה גם כעוולה לפי חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים.

חריגים לזכות ההפליה במסגרת חוק זכויות החולה

סעיף 4(ב) במסגרת חוק זכויות החולה קובע, כי: "אין רואים הפליה מטעמי גיל לפי סעיף זה כאשר ההבחנה נדרשת משיקולים רפואיים"

בדיקה רפואית בחדר מיון

סעיף 12 במסגרת חוק זכויות החולה קובע, כי מקום בו פנה מטופל לחדר מיון, יהא הוא זכאי לבדיקה רפואי בידי רופא, ומקום בו הרופא הבודק מצא כי המטופל זקוק לטיפול רפואי שאינו סובל דיחוי, עליו לספק למטופל את הטיפול הרפואי.

מקום בו הרופא סבר כי אין אפשרות לתת למטופל את הטיפול הרפואי באותו מקום, על הרופא להפנות את המטופל למוסד רפואי מבטיח, ויבטיח במידת יכולתו את העברתו לאותו מוסד רפואי.

הסכמה מדעת מכוח חוק זכויות החולה

סעיף 13 לפרק ד במסגרת חוק זכויות החולה קובע, כי "לא יינתן טיפול רפואי למטופל אלא אם כן נתן לכך המטופל הסכמה מדעת לפי הוראות פרק זה". לשם קבלת הסכמה מדעת כאמור, על המטפל למסור למטופל מידע רפואי הדרוש למטופל "באורח סביר, כדי לאפשר לו להחליט אם להסכים לטיפול המוצע", לרבות:

• האבחנה (הדיאגנוזה) והסָכוּת/תחזית (הפרוגנוזה) של מצבו הרפואי של המטופל, ולהתפתחות מחלתו של המטופל לרבות סיכויי החלמתו;
• תיאור המהות, ההליך, המטרה, התועלת הצפויה והסיכויים של הטיפול המוצע;
• הסיכונים הכרוכים בטיפול המוצע, לרבות תופעות לוואי, כאב ואי נוחות;
• סיכויים וסיכונים של טיפולים רפואיים חלופיים או של העדר טיפול רפואי;
• עובדת היות הטיפול בעל אופי חדשני.

יצוין כי קיימות הנחיות רבות בנושא זה מטעם משרד הבריאות באשר לתחומים רפואיים ספציפיים, הכוללות מידע רפואי נוסף שיש למסור למטופל. הנחיות אלה נידונות לעתים קרובות גם במסגרת תביעות רשלנות רפואית שיניים. כמו כן, בהתאם לסעיף 6 במסגרת חוק זכויות החולה קובע, כי כל מטופל יהא זכאי "למידע בדבר זהותו ותפקידו של כל אדם שמטפל בו".

ההיקף ההסכמה הנדרשת ממטופל

באשר להיקף ההסכמה הנדרשת נקבע כי חובת הרופא היא למסור למטופל: "מידע הולם על מצבו, על מהות הטיפול המומלץ ומטרתו, על הסיכונים והסיכויים הטמונים בו ועל אלטרנטיבות טיפוליות סבירות לטיפול האמור. החתמת המטופל על טופס ההסכמה אינה כשלעצמה תנאי מספיק לקיומה של 'הסכמה מדעת'" [ע"א 2781/93 דעקה נ' בית החולים "כרמל" חיפה]

עוד קבעו בית המשפט, כי המבחן בנושא זה אינו אם הרופא יצא בידי חובתו כלפי המטופל לעניין מסירת מידע, מקום בו נהג על פי הפרקטיקה הרפואית המקובלת, אלא מדובר על מבחן מהותי ואינו טכני המבוסס על מבחן אובייקטיבי "מבחן צפייתו הסבירה של החולה", וכי על הרופא למסור למטופל את כל המידע שאדם סביר היה נדרש לקבל על מנת לגבש החלטה באם להסכים טיפול המוצע:

"המבחן למידע שחובה למסור למטופל אינו אפוא הנוהג המקובל בקרב הרופאים אלא צרכיו של המטופל למידע כדי להחליט אם לקבל את הצעת רופאו. צרכים אלו נקבעים על פי קנה מידה אובייקטיבי. על הרופא מוטל למסור למטופל את כל האינפורמציה שאדם סביר היה נדרש לה כדי לגבש החלטה אם להסכים לטיפול המוצע" [ע"א 434/94 ברמן, קטינה, באמצעות הוריה ואח' נ' מור- המכון למידע רפואי בע"מ].

הסכמה מדעת מוגברת בניתוחים אלקטיביים

ניתוחים אלקטיביים הנם ניתוחים שבלעדיהם מסוגלים המטופלים לנהל אורח חיים רגיל, קרי מדובר בטיפולים ובניתוחים שנועדו בעיקר לשיפור איכות החיים, לרבות טיפולים כגון ניתוחים פלסטיים.

בנוגע לניתוחים אלה בתי המשפט קבעו, כי ככל ומדובר בטיפול שאינו חיוני, חלה על המטפל חובה לגילוי מתן מידע מפורט יותר, וככל ומדובר בניתוח שאין דחיפות בביצועו, על הרופא להקפיד יותר למסור למטופל את מלוא המידע, לרבות התייחסות לסיכויי ההצלחה, אזהרות מפני סיבוכים אפשריים לרבות סיבוכים נדירים, אלטרנטיביות לניתוח או לטיפול ועוד.

"ככל שהטיפול אינו חיוני, כך כוללת חובת הגילוי מתן מידע מפורט יותר…ההסבר הנדרש לקבלת הסכמה מדעת לניתוח אלקטיבי – שאף בלעדיו ניתן לנהל אורח חיים רגיל – נכלל ברף העליון של חובת הגילוי, והוא כולל, נוסף על התייחסות לסיכויי ההצלחה, גם מתן אזהרה מפני הסיבוכים האפשריים, גם אם סיבוכים אלו נדירים. דרישה נרחבת זאת מתחייבת בייחוד בתקופתנו, בה מתפתחת רפואה פרטית המציעה לציבור הרחב- אם בדרך ישירה באמצעות פרסומים, ואף בעקיפין, בהסתמך על מוניטין של רופא המקיים מרפאה פרטית- ניתוחים אלקטיביים למיניהם…" (ע"א 6153/97 שטנדל נ' פרופ' שדה]

לחצו כאן למאמר על רשלנות בטיפול להסרת שיער , או על מאמר על רשלנות רפואית בניתוח

באיזה שלב צריך להימסר המידע הרפואי?

מידע רפואי, צריך להימסר למטופל בשלב מוקדם ככל האפשר, ובאופן שיאפשר למטופל: "מידה מרבית של הבנת המידע לשם קבלת החלטה בדרך של בחירה מרצון ואי תלות"

אופן מתן הסכמה מדעת

סעיף 14 במסגרת חוק זכויות החולה קובע, כי הסכמה מדעת "יכול שתהיה בכתב, בעל פה או בדרך של התנהגות", כלומר אין חובה כי ההסכמה תינתן בכתב על-ידי המטופל למעט הטיפולים הרפואיים המצוינים בתוספת הראשונה לחוק שלהלן:

• ניתוחים, למעט כירורגיה זעירה
• צינתורים של כלי דם
• דיאליזה
• טיפול בקרינה מייננת (רדיותרפיה)
• טיפולי הפריה חוץ-גופית
• כימותרפיה לטיפול בתהליכים ממאירים

חריגים לחובת הסכמה מדעת בכתב

סעיף 14(ג) במסגרת חוק זכויות החולה קובע, כי מקום בו נזקק מטופל לטיפול רפואי המנוי בתוספת הראשונה ונמנע ממנו לתת את הסמכתו מדעת בכתב: "תינתן ההסכמה בפני שני עדים, ובלבד שדבר ההסכמה והעדות יתועדו בכתב סמוך ככל האפשר לאחר מכן"

סעיף 14 (ד) במסגרת חוק זכויות החולה קובע, כי מקום בו נדרש המטופל לקבל טיפול רפואי המנוי בתוספת הראשונה במצב חירום רפואי, הסכמה זו יכול שתינתן: "בעל פה ובלבד שדבר ההסכמה יתועד בכתב סמוך ככל האפשר לאחר מכן"

חריג לזכות לקבלת הסכמה מדעת

סעיף 13(ד) במסגרת חוק זכויות החולה קובע, כי על אף חובת המטפל למסור למטופל מידע רפואי כדי לאפשר לו להחליט אם להסכים לטיפול המוצע, רשאי המטפל להימנע ממסירת מידע כאמור, מקום בו: "אישרה ועדת אתיקה כי מסירתו עלולה לגרום נזק חמור לבריאותו הגופנית או הנפשית של המטופל"

פגיעה באוטונומיה מכוח חוק זכויות החולה

במקרים בהם לא נמסר למטופל המידע הדרוש, יכול מחדל זה כשלעצמו, להוות עילה של פגיעה באוטונומיה, ללא קשר לשאלת הנזק שנגרם מאותו טיפול. הפיצוי במקרה זה נובע מן ההכרה כי בביצוע פרוצדורה רפואית בגופו של אדם, שלא בהסכמתו המודעת, ישנה פגיעה בכבודו ובזכותו לאוטונומיה, שכן לחולה זכות לבחור אם לקבל טיפול רפואי ואיזה טיפול רפואי יינתן לו.

כך למשל נקבע ע"א 9936/07, דוד נ' ענטבי [פורסם בנבו] (2011):

"אין לשכוח כי האוטונומיה של היחיד ניצבת בליבת כבוד האדם. אי מתן למטופל בחירה חופשית של הטיפול בו משול לטשטוש עד כדי מחיקת ההבדל בין הרופא לבין המטופל. השניים הינם גורמים עצמאיים ונפרדים. המטפל הוא בעל הידע והניסיון ואילו המטופל, כמושא הטיפול, הינו בעל הדעה הסופית. טיפול באחרון בלא שמירה על זכויותיו עלול להפוך אותו, שלא במכוון, לחפץ – לאובייקט, במקום סובייקט."

פיצוי בגין פגיעה בזכות לאוטונומיה, ניתן לרוב בשל עוגמת נפש שנגרמה למטופל ועל יסוד הערכת בית המשפט, המתבססת בעיקר על חומרת הפגיעה באוטונומיה, התרשמות בית המשפט מנסיבותיו הספציפיות של המקרה, ונסיבותיה של ההפרה, תוך איזון בין הפגיעה בזכות יסוד ובין הצורך להימנע מפסיקת פיצויים מופרזים.

לחצו כאן למאמר על רשלנות רפואית באבחון סרטן

טיפול רפואי ללא הסכמה

סעיף 15 במסגרת חוק זכויות החולה קובע, כי על אף קיומה של חובת הסכמה מדעת מהמטופל, יהא מטפל רשאי לתת למטופל טיפול רפואי (שאינו מצוין בתוספת הראשונה), אף ללא הסכמתו מדעת של המטופל, אם נתקיימו כל אלה:

• מצבו הרפואי או הנפשי של המטופל אינו מאפשר קבלת הסכמתו מדעת;
• לא ידוע למטפל כי המטופל או אפוטרופסו מתנגד לקבלת הטיפול הרפואי;
• אין אפשרות לקבל את הסכמת בא כוחו או אין אפשרות לקבל את הסכמת אפוטרופסו (ככל והמטופל הוא קטין או פסול דין).

התנגדות מטופל לטיפול רפואי בעת סכנה חמורה

סעיף 15(2) במסגרת חוק זכויות החולה קובע, כי בנסיבות בהן נשקפת למטופל סכנה חמורה והוא מתנגד לטיפול רפואי, שיש לתת לו בנסיבות העניין בהקדם, רשאי מטפל לתת את הטיפול הרפואי אף בניגוד לרצון המטופל, אם ועדת האתיקה אישרה זאת לאחר ששמעה את המטופל, ובלבד שהועדה שוכנעה כי נתקיימו כל התנאים הבאים:

• נמסר למטופל מידע כנדרש לקבלת הסכמה מדעת;
• צפוי שהטיפול הרפואי ישפר במידה ניכרת את מצבו הרפואי;
• קיים יסוד סביר להניח שלאחר מתן הטיפול הרפואי, יתן המטופל את הסכמתו למפרע.

התנגדות לטיפול רפואי בשל מצב נפשי

סעיף 15(3) במסגרת חוק זכויות החולה קובע, כי מטפל יהא רשאי לתת טיפול רפואי דחוף במצב חירום רפואי, אף ללא הסכמתו מדעת של המטופל: "אם בשל נסיבות החירום, לרבות מצבו הגופני או הנפשי של המטופל, לא ניתן לקבל את הסכמתו מדעת"

ככל והטיפול הרפואי מצוין בתוספת הראשונה לחוק, תידרש הסכמת 3 רופאים (ככל ומדובר במצב חירום רפואי ולא ניתנה הסכמתו מדעת של המטופל בשל אותן נסיבות), אלא אם כן נסיבות החירום אינן מאפשרות זאת.

מינוי בא כוח למטופל

סעיף 16 במסגרת חוק זכויות החולה קובע, כי מטופל רשאי למנות בא כוח מטעמו שיהיה מוסמך להסכים במקומו לקבלת טיפול רפואי, ובמסגרת ייפוי הכוח יפורטו הנסיבות והתנאים שבהם יהיה בא כוח המטופל מוסמך להסכים במקומו של המטופל לטיפול רפואי. על ייפוי כוח כאמור ועל אופן עריכתו יחולו הוראות הפרק השני לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות.

לחצו כאן למאמר בנושא ייפוי כוח מתמשך, ועל מאמר בנושא חוק החולה הנוטה למות

חובת ניהול רשומה רפואית – חוק זכויות החולה

סעיף 17 במסגרת חוק זכויות החולה מטיל על המטפל חובה לתעד את מהלך הטיפול הרפואי ברשומה רפואית אשר צריכה לכלול בין היתר: פרטים מזהים של המטופל והמטפל; מידע רפואי בדבר הטיפול הרפואי שקיבל המטופל, עברו הרפואי כפי שמסר, איבחון מצבו הרפואי הנוכחי והוראות טיפול, למעט תרשומת אישית של המטפל.

הרישום הרפואי: "נועד לשרת תכליות שונות. הוא מאפשר טיפול עקבי, רציף ונכון בחולה המטופל לא פעם לאורך זמן ועל ידי אנשי צוות שונים. הוא מעניק כלים לניתוח מושכל של העובדות והממצאים ובעקבות ניתוח זה – להסקת מסקנות ההולמות את מצבו של החולה ולהפקת לקחים מן ההתרחשויות. הוא נותן תוקף לזכותו של החולה לדעת מהו מצבו הרפואי, מה נעשה בגופו, ומהן האפשרויות העומדות בפניו" (ראו: ע"א 6696/00 בית החולים המרכזי עפולה נ' פינטו)

כמו כן, סעיף 17(ב) קובע, כי על המטפל ובמוסד רפואי – מנהל המוסד, להיות אחראים לניהול השוטף והעדכני של הרשומה הרפואית ולשמירתה בהתאם לכל דין.

חשיבות ניהול של רשומות רפואיות הנה משמעותית ביותר במיוחד במסגרת תביעות רשלנות רפואית, שכן ככל וקיים חסר ברשומות רפואיות, קיים נזק ראייתי למטופל, ובמקרים כאלה מועבר נטל ההוכחה למטפל שצריך להוכיח כי לא התרשל כלפי המטופל:

"אחד מהמקרים הנפוצים בו עושה בית המשפט שימוש בדוקטרינת הנזק הראייתי הינו תיעוד רפואי חסר, בפרט בסיטואציות של רשלנות רפואית… בהינתן רישום חסר יעבור נטל השכנוע אל הרופא או המוסד הרפואי להוכיח את העובדות אשר היו מתבררות אילו נערכו או נמצאו הרשומות הרפואיות כנדרש" (ראו: ע"א 8684/11, אלקיים נ' עזבון המנוח יבור ז"ל [פורסם בנבו]

עונשין בגין הפרת חובת ניהול רשומה רפואית

סעיף 28(ב) במסגרת חוק זכויות החולה קובע, כי המפר את החובה לניהול רשומה רפואית, דינו קנס לפי סעיף 61(א)(2) לחוק העונשין [ששיעורו נכון לשנת 2021 בסך של כ- 29,000 ₪], וכן קובע כי עבירה לפי סעיף זה "אינה טעונה הוכחת מחשבה פלילית או רשלנות".

זכות לקבלת מידע רפואי

סעיף 18 במסגרת חוק זכויות החולה קובע, כי מטופל יהא זכאי: "לקבל מהמטפל או מהמוסד הרפואי מידע רפואי מהרשומה הרפואית, לרבות העתקה, המתייחסת אליו".

חריג לזכות לקבלת מידע רפואי

סעיף 18(ג) במסגרת חוק זכויות החולה קובע, כי מטפל רשאי להחליט שלא למסור למטופל מידע רפואי מלא או חלקי המתייחס אליו: "אם המידע עלול לגרום נזק חמור לבריאותו הגופנית או הנפשית של המטופל או לסכן את חייו".

ככל ואכן החליט המטפל כאמור, עליו להודיע מיד על החלטתו לועדת האתיקה ולצרף להודעתו את המידע שלא נמסר למטופל ואת נימוקיו לאי מסירתו.

שמירת סודיות רפואית מכוח חוק זכויות החולה

סעיף 19 במסגרת חוק זכויות החולה מטיל חובה על מטפל או עובד מוסד רפואי לשמור: "בסוד כל מידע הנוגע למטופל, שהגיע אליהם תוך כדי מילוי תפקידם או במהלך עבודתם". עוד קובע סעיף זה, כי על המטפל ובמוסד רפואי מנהל המוסד, לנקוט באמצעים: "הדרושים כדי להבטיח שעובדים הנתונים למרותם ישמרו על סודיות הענינים המובאים לידיעתם תוך כדי מילוי תפקידם או במהלך עבודתם."

מסירת מידע רפואי לאחר

סעיף 20 במסגרת חוק זכויות החוק קובע, כי מטפל או מוסד רפואי יהיו רשאים למסור מידע רפואי לאחר בכל אחד מאלה:

• המטופל נתן את הסכמתו למסירת המידע הרפואי;
• חלה על המטפל או על המוסד הרפואי חובה על פי דין למסור את המידע הרפואי;
• מסירת המידע הרפואי היא למטפל אחר לצורך טיפול במטופל;
• לא נמסר למטופל המידע הרפואי באישור וועדת האתיקה;
• ועדת האתיקה קבעה לאחר מתן הזמנות למטופל להשמיע את דבריו, כי מסירת המידע הרפואי אודותיו חיונית להגנה על בריאות הזולת או הציבור, וכי הצורך במסירתו עדיף מן העניין שיש באי מסירתו.
• מסירת המידע הרפואי היא למוסד הרפואי המטפל או לעובד של אותו מוסד רפואי לצורך עיבוד המידע תיוקו או דיווח עליו על פי דין;
• מסירת המידע הרפואי נועדה לפרסום בבטאון מדעי או למטרות מחקר, ובלבד שלא נחשפו פרטים מזהים של המטופל;