סכסוך ירושה במושב בצפון הגיע להכרעת בית המשפט, לאחר שאם הגישה בקשה לביטול מינוי בן ממשיך במשק חקלאי משפחתי, כעשרים שנה לאחר שהושלם.
רקע לפסק הדין
האם, אישה בת 92, ובעלה המנוח, היו הבעלים של משק חקלאי במושב בצפון הארץ. בשנת 2004, חתמו ההורים על התחייבות למנות את אחד מבניהם כבן ממשיך בנחלה.
מינוי זה אושר על ידי האגודה, הסוכנות היהודית ורשות מקרקעי ישראל, והושלם בשנת 2005.
האב נפטר בשנת 2008, והזכויות בנחלה עברו לידי האם בלבד. לאורך השנים חל נתק משפחתי בין האם לבנה, ובשנת 2023 היא פנתה לבית המשפט במטרה לבטל את המינוי.
האם דרשה ביטול מינוי בן ממשיך
במסגרת ההליך טענה האם בין היתר, כי חתמה על מסמכי המינוי מבלי שהבינה את משמעותם, תוך שסברה שמדובר במסמכים המאפשרים לבן לבנות בית בשטח הנחלה בלבד.
בנוסף, היא טענה כי אינה יודעת קרוא וכתוב, ושבעת החתימה, בעלה המנוח לא היה כשיר וסבל מדיכאון קשה.
כמו כן, האם תיארה התנהגות מחפירה מצד הבן הממונה, שהוא מזלזל בה, אינו דואג לצרכיה, וקיים ביניהם נתק מוחלט, וכן טענה שמטרתה היא להגן על זכויות ילדיה האחרים, ובמיוחד על שניים מבניה הסובלים מנכות קשה.
טענות הבן
מנגד טען הבן הממשיך בין היתר, כי מדובר בעסקת מתנה שהושלמה ברישום כדין, ולכן האם אינה יכולה לחזור בה מההתחייבות הבלתי חוזרת שניתנה לו.
עוד טען כי הסתמך על המינוי לאורך השנים, עבר להתגורר בנחלה והשקיע בה כספים רבים, והכחיש מכל וכל את הטענות להתנהגות מחפירה מצידו, והדגיש כי תמיד נהג באמו בכבוד וסייע לה.
כמו כן טען, שמי שגרם לנתק ולקרע המשפחתי הוא אחיו הנוסף, ששולט באם ולחץ עליה לבטל את המינוי מתוך אינטרס כלכלי לנשל אותו מזכויותיו החוקיות בנחלה.
לקריאת מאמר על התנגדות לצוואה
הכרעת בית המשפט
השופט רן ארנון מבית המשפט לענייני משפחה בקריית שמונה דן בטענות הצדדים, והחליט לדחות את התביעה לביטול המינוי.
בית המשפט קבע כי מינויו של הבן כבן ממשיך הושלם לחלוטין עוד בשנת 2005 עם רישומו ברשות מקרקעי ישראל, ודחה את טענות האם להיעדר הבנה במעמד החתימה, וקבע כי בניגוד לנטען, האם ידעה קרוא וכתוב היטב והבינה לחלוטין את משמעות המסמכים. גם הטענות בדבר מצבו הנפשי של האב המנוח נדחו במלואן, בהיעדר כל הוכחה או מסמך רפואי התומך בכך.
באשר לטענות על התנהגות מחפירה, השופט קבע שהנתק בין האם לבנה נגרם בראש ובראשונה בשל התערבותו של האח השני: "הראיות מצביעות על נתק שנגרם כתוצאה ממעורבות ממשית ואקטיבית של האח נ' שביקש את הנחלה לעצמו". כמו כן, הדגיש בית המשפט את הסכנה והנזק שעלולים להיגרם ממצבים שבהם מתאפשר לבטל מתנות לאחר חלוף שנים כה רבות: "היעדר הסופיות של המינוי (על אף שהושלם) הוא שהזמין את 'הפעלת הלחץ' על האם הקשישה… ו'גרירתה' להליך משפטי קשה וארוך".
פסיקת הוצאות וסיכום
על אף דחיית התביעה, בית המשפט החליט שלא לחייב את האם המבוגרת בהוצאות משפט. החלטה זו נבעה מתוך התחשבות בגילה המתקדם, ומתוך מסקנתו הברורה של השופט כי האם נגררה לניהול ההליך המשפטי על ידי בנה האחר, שלא מרצונה החופשי ולא בטובתה. בנוסף, בית המשפט עיגן בפסק הדין את התחייבותו של הבן הממשיך לאפשר לאחיו (הסובל מנכות) להמשיך להתגורר בנחלה כל ימי חייו וללא כל תמורה.
תמ"ש 20264-05-23 ח' ג' נ' ד' ג', ניתן ביום 19 מרץ 2026, על-ידי בית משפט לענייני משפחה בקריית שמונה.
