דף הבית
לשון הרע

לשון הרע

חוק איסור לשון הרע - הזכות לשם טוב

משרדנו עוסק בניהול הליכים משפטיים בתחום לשון הרע ובגין פגיעה של הזכות לשם טוב מכוח חוק איסור לשון הרע ובמסגרת זו מייצג תובעים ונתבעים בכל הערכאות, בעמוד זה תוכלו לעיין בין היתר בתמצית של פסקי דין לשון הרע שחלקם מהווים הלכות לשון הרע.

לקריאת מאמר שנכתב ב Ynet על-ידי עו"ד אהוד פאי בנושא שיימינג ברשתות חברתיות לחצו כאן

לשון הרע - סרטון הסבר

לשון הרע - שאלות ותשובות

לשון הרע מהווה עוולה אזרחית במסגרת דיני הנזיקין, ומאפשרת לכל אדם שפורסמו כלפיו בפומבי פרסומים משמיצים ומבזים להגיש תביעת לשון הרע אזרחית כנגד המפרסם, בין אם נגרם לו נזק ובין אם לאו.

בעבר מרבית המקרים אירעו בעיתונות הכתובה, אך כיום בעידן הרשתות החברתיות והאינטרנט, מרבית הפרסומים מתרחשים בזירת האינטרנט וברשתות החברתיות, שכן האינטרנט מהווה מקום נגיש ביותר לכלל הציבור לכתוב ולפרסם את כל העולה על רוחם. לעתים מדובר בפרסום המהווה הבעת דעה וביקורת לגיטימית המוגנים מפני תביעה, לעומת זאת לעתים מדובר בפרסומים קשים ופוגעניים - שזכו לכינוי שמייניג ברשת, ואשר עשויים לגרום לאדם שכלפיו פורסמו הפרסומים לפגיעה ולהשפלה קשה.

בנוסף ישנם מקרים בהם ניתן להטיל אחריות פלילית על המפרסם באמצעות הגשת קובלנה פלילית כנגד המפרסם, זאת בעיקר במקרים בהם ניתן להוכיח שמדובר בפרסומים שפורסמו בכוונת זדון.
מבחינה פרקטית אין הבדל בין המונח "לשון הרע" לבין "הוצאת דיבה". רבים מהעוסקים בתחום לרבות בפסקי דין, נוהגים לציין את המונח הוצאת דיבה כאשר הכוונה היא גם ללשון הרע, וכך ההיפך, מה גם שבמסגרת החוק אין אזכור למונח הוצאת דיבה.

ההבדל בין המונחים היה קיים בעבר בעיקר במשפט העברי ובהלכה היהודית, כאשר היה נהוג לראות בהוצאת דיבה כדברי שקר וכזב פוגעניים שיש בהם פוטנציאל לפגוע באדם שכלפיו פורסם אותו פרסום, בעוד שבדברי לשון הרע היה נהוג לראות כדברי אמת שגם בו פוטנציאל לפגוע במי שהפרסום פורסם כלפיו.
הכלל הוא שחל איסור לפרסם כלפי אדם מסוים פרסום מכפיש. יחד עם זאת, זכות חופש הביטוי מהווה זכות יסוד במשפט הישראלי, ולכן במקרים רבים בתי המשפט נדרשים במסגרת תביעות אלה לערוך איזון מורכב בין זכות הביטוי של המפרסם לבין הזכות לשם הטוב של מי שכלפי פורסם הפרסום.

בנוסף לכך, ישנם פרסומים המהווים "פרסומים מותרים" על פי החוק, שלא ישמשו עילה למשפט פלילי או אזרחי, כגון פרסומים שפורסמו או נאמרו בהליך משפטי, או בכנסת, או בדו"ח ביקורת, או בתלונות המוגשות כלפי רשויות מוסמכות ושהוגשו בתום לב.

בנוסף ישנם הגנות בחוק לשון הרע שהמרכזיות שבהן נקראות הגנת אמת הפרסום והגנת תום לב, ומקום בו מפרסם מוכיח את התקיימותן הוא עשוי שלא לשאת באחריות פלילית או אזרחית כלפי האדם שכלפיו פורסם אותו פרסום.
חוק איסור לשון הרע , נחקק בישראל בשנת 1965. במסגרת דברי ההסבר להצעת החוק (בנוסח המקורי שפורסם עוד בשנת 1962) צוין בין היתר, כי "סוגית לשון הרע, פרטי דיניה ואיסוריה - שרשים קדומים לה במסורת המשפט העברי. בספר ויקרא (י"ט, ט"ז) נאמרת האזהרה: "לא תלך רכיל בעמיך", וחכמי המשפט העברי לתקופותיו השונות ראו בלשון הרע "עוון גדול וגורם להרוג נפשות רבות מישראל" (רמב"ם, הלכות דעות, פרק ז', הלכה א')." [ציטוט מדברי ההסבר להצעת החוק].
במסגרת דברי ההסבר להצעת החוק צוין בין היתר, כי לחוק שהוצע היו 2 מטרות עיקריות:

המטרה הראשונה הייתה - "לתאם ולאחד, בחוק חדש אחד, את הדין האזרחי עם הדין הפלילי בעניני לשון הרע", זאת מאחר ולפני חקיקת חוק לשון הרע האחריות האזרחית להוצאת לשון הרע היה בפקודת הנזיקין 1944, והאחריות הפלילית בשל לשון הרע היה בפקודת חוק הפלילי 1936.

ולכן החוק החדש בא "לקבוע הגדרות והלכות שהן משותפות לכל סוגי הוצאת שם רע, אם בכתב ואם בעל פה, והראותיו יחולו במקביל הן בהליכים פליליים והן בהליכים אזרחיים. "

המטרה השניה של החוק הייתה: "להכניס בדיני לשון הרע אותם שינויים הנראים דרושים כדי לעשות את ההגנה מפני מוציאי דיבה ולעז ליעילה וממשית יותר, כדי לשחרר את משפטי לשון הרע מן המגרעות החמורות שבהן הם נתקלים כיום וכדי למנוע שההגנות הקבועות בחוק - אשר יעמדו לנאשם ולנתבע גם לפי החוק המוצע - לא ינוצולו לרע"
הזכות לשם טוב מהווה זכות חשובה במשפט הישראלי, במסגרת הזכות לכבוד ולשמירה על תדמיתו של האדם בציבור.

פגיעה בשמו הטוב של האדם באמצעות פרסום לשון הרע כלפיו והשפלתו בפומבי יכולה להסב לו עגמת נפש ונזק ממוני ובלתי ממוני רב, הן בקרב משפחתו והן בקרב חבריו ולקוחותיו. אף בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו קיימת התייחסות לזכות לשמירה על זכות הכבוד: " כל אדם זכאי להגנה על חייו, על גופו ועל כבודו".

לעתים קרובות במסגרת תביעות לשון הרע, בתי המשפט דנים בזכויות אחרות המתנגשות עם הזכות לשם טוב כגון: הזכות לחופש הביטוי וזכות הציבור לדעת שגם הן מהוות זכויות יסוד במשפט הישראלי, ולכן בתי המשפט נדרשים בתביעות אלה לערוך איזון בין הזכויות.

ככל ומדובר בפרסום שהמפרסם פרסם אותו בכוונה לפגוע ולהשפיל בפומבי את האדם שכלפיו פורסם הפרסום, כך יגבר הסיכוי שבית המשפט יקבע כי הזכות לשם הטוב עולה על יתר הזכויות.

לעומת זאת, במקרים בהם הפרסום היווה ביקורת לגיטימית וכנה של צרכן, יטה בית המשפט לבחור בזכות חופש הביטוי על פני הזכות לשם טוב.
בתי המשפט בוחנים אם פרסום מסוים מהווה הוצאת דיבה על סמך מבחן אובייקטיבי, כלומר מה היה אדם רגיל מייחס לאותו פרסום, והאם אותו פרסום היה מתפרש בהבנתו של אדם סביר בהוצאת דיבה.

במסגרת פסק דין שניתן על-ידי בית המשפט העליון בעניין ע"א 1104/00 אפל נ' חסון, נקבע בסוגיה זו כך:

"פרשנות ה"פרסום" והשאלה אם טמונה בו לשון הרע, תיעשה על-ידי בית-המשפט תוך עיון בפרסום עצמו בלא להיזקק בדרך-כלל לעדויות ולראיות בשאלת משמעות הפרסום. המבחן בעניין זה הוא אובייקטיבי: מהו המובן שהאדם הסביר והרגיל היה מייחס לפרסום, ואם היה באותו מובן כדי לפגוע בשמו הטוב של התובע. בהתאם לכך, אין חשיבות לכוונת המפרסם או לדרך שבה הובן הפרסום על-ידי הטוען לפגיעה בו".


הטלת עיקולים במסגרת הליכי הוצאה לפועל, מהווה פרסום על-ידי גורם שיפוטי על דין, ומשכך פרסום זה מהווה "פרסום מותר" המוגן על פי חוק איסור לשון הרע.

יחד עם זאת, הפסיקה הכירה בהטלת עיקול משום פגיעה של הזכות לשם טוב, זאת בעיקר במקרים בהם הוכח שהטלת העיקול הייתה שלא כדין, ושהומצא לאנשים נוספים מלבד כלפי האדם שכלפיו הוטל העיקול.

חוק איסור לשון הרע הנו חוק מרכזי בישראל, ונחקק עוד בתחילת שנות ה-60, וכבר אז זיהו את החשיבות והצורך בחקיקת חוק ספציפי בתחום.

 

במסגרת דברי ההסבר להצעת החוק (משנת 1962), אף צוין כי סוגית הוצאת דיבה עוד הייתה בעלת חשיבות רבה במשפט העברי:

 

"סוגית לשון הרע, פרטי דיניה ואיסוריה  – שרשים קדומים לה במסורת המשפט העברי. בספר ויקרא (י"ט, ט"ז) נאמרת האזהרה: "לא תלך רכיל בעמיך", וחכמי המשפט העברי לתקופותיו השונות ראו בלשון הרע "עוון גדול וגורם להרוג נפשות רבות מישראל" (רמב"ם, הלכות דעות, פרק ז', הלכה א')"

 


לשון הרע פסקי דין

בעמוד זה תוכלו לעיין בדוגמאות של פסקי דין מעניינים שהתפרסמו באתר בתי המשפט בנושא לשון הרע.

 

"מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב. נצור לשונך מרע, ושפתיך מדבר מרמה" (מתוך תהלים ל"ד)

 


קובלנה פלילית בלשון הרע

 

ק"פ 10721-12-18 ג'מצ'י נ' קופמן [ניתן ביום 10/05/2020]. במסגרת הכרעת דין שניתנה על-ידי בית משפט השלום בתל אביב, זוכה הנאשם (איש תקשורת) בגין קובלנה פלילית שהגיש כנגדו כדורסלן לשעבר, לאחר שכינה אותו במהלך שידור בכינויי גנאי כגון: "ערמה של רקמות רקובות",  "טינופת שלא ברא השטן", ו- "תת חלאה".

 

בית המשפט קבע בין היתר, כי התבטאויותיו של הנאשם במקרה זה היו ספונטניות ולא מתוכננות: "תוכן הדברים שנאמרו על ידי הנאשם, מחזק ומבסס אף הוא את העובדה שמדובר באמירות ספונטניות, בלתי מתוכננות, וכן כי קשה עד מאד ללמוד מהן על יסוד הכוונה הנדרש".

 

בנוסף בית המשפט קבע כי קיים ספק במקרה זה אם היה לנאשם כוונה לפגוע בקובל: "הראיות הנסיבתיות שפורטו לעיל, מצטברות זו לזו עד לכדי משקל משמעותי המבסס ספק סביר לגבי כוונת הנאשם לפגוע בקובל בדברים שפורסמו על ידו במהלך שידור הרדיו", ועל רקע ספק זה החליט לזכות את הנאשם: "ספק אשר די בו על מנת להורות על זיכוי הנאשם".

 


פסקי דין לשון הרע

לשון הרע בפייסבוק

 

ע"א 14276-09-19 כרואן נ' סויסה [ניתן ביום 14/05/2020]. במסגרת פסק דין זה, קיבל בית המשפט המחוזי בתל אביב ערעור שהגיש בעל מסעדה כנגד אדם ששיתף בפייסבוק פוסט שכלל פרסום כוזב ובו נטען בין היתר, כי מספר עובדים של המסעדה בישלו גרגרי חומוס במים שלקחו מאסלת השירותים של המסעדה.

 

תחילה הגישה בעל המסעדה את תביעה לבית משפט השלום שהחליט לקבל את התביעה, אך חייב את הנתבע לשלם לבעל המסעדה פיצוי בסך 5,000 ₪ בלבד.

 

לאחר מתן פסק הדין הגיש בעל המסעדה לבית המשפט המחוזי ערעור על סכום הפיצוי הזעום שנפסק לטובתו, ובית המשפט המחוזי החליט לקבל את הערעור וחייב את מפרסם הפוסט לשלם לבעל המסעדה פיצוי בסך 30,000 ₪ בתוספת הוצאות משפט שכ"ט עורך דין בסך 10,000 ₪.

 

בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור

 

בית המשפט המחוזי קבע בין היתר, שהפיצוי שפסק בית משפט השלום במקרה זה: "אינו משקף את חומרת הפרסום השקרי ואת פוטנציאל הנזק הטמון בתוכנו". עוד ציינה השופטת כי אינה סבורה שהיה מקום "להתייחסות הסלחנית של בית המשפט קמא לפרסום ולפסיקת פיצויים זעומים", וזאת גם לנוכח תוכנו השקרי והזדוני של הפרסום אשר "הסתיים בהערה גזענית פוגענית שנועדה להרחיק סועדים מן המסעדה", ועוד נקבע כי: "מי שנוטל חלק בשיח החופשי ולעתים מתלהם, אמור לדעת כי הקלדה על מקש ה"שיתוף" עלולה לגרום פגיעה אנושה בשמו הטוב של הזולת".

 


לשון הרע פסקי דין

פגיעה של הזכות לשם טוב

 

ת"א 44048-04-18‏ ‏ ד"ר לוין נ' טייקאייר [פורסם ביום 07/02/2020]. בפסק דין זה, קיבל בית משפט השלום בפתח תקווה תביעה שהגיש רופא כנגד חברה המשווקת סיגריות אלקטרוניות וכנגד בעליה בגין פוסטים שפורסמו בפייסבוק ואשר ייחסו לו כינויים כגון: "שקרן" ו- "משוחת", ופסק לטובת התובע פיצוי  בסך של 100,000 ש"ח.

 

בית המשפט קבע בין היתר כך: "השימוש של הנתבעים במילים "מושחת" ו"שקרן" והזלזול בתובע, תוך ייחוס לתובע מעשים בעלי אופי פלילי, מהווים לשון הרע ויש בהם כדי לפגוע בשמו הטוב של התובע, לבזותו להשפילו ולפגוע במשרתו. ייחוס מעשים אלו אינם מהווים העברת ביקורת לגיטימית ואינם חוסים תחת הזכות לחופש הביטוי שהיא זכות יחסית ונשקלת בנסיבות העניין…  בנסיבות העניין ולאחר בחינת מכלול השיקולים, ובכלל זה השיקול ההרתעתי נגד פרסומים כאמור, יש לפסוק לתובע פיצוי כולל בגין מכלול הפרסומים בסך של 100,000 ₪."

 


לשון הרע פסקי דין

הגנת תום הלב מכוח חוק איסור לשון הרע

 

ע"א 12534-11-19 סער הדברות בע"מ נ' גרנוב [ניתן ביום 04/02/2020]. במסגרת פסק דין זה קיבל בית המשפט המחוזי בחיפה ערעור שעסק בהגנת תום הלב הקבועה בסעיף 15 מכוח חוק איסור לשון הרע, תוך שקבע כי במקרה זה עומדת לטובת המפרסם הגנת תום הלב.

 

בית המשפט התייחס בין היתר לפרשנות הגנת תום הלב במסגרת תלונה המוגשת לרשות מוסמכת וקבע כך: "על המפרסם להראות כי התלונה הוגשה לרשות מוסמכת ובתום לב. אכן, יהיו מצבים בהם על אף שהתלונה הוגשה לרשות המוסמכת תישלל ההגנה מפאת חוסר תום לב בהגשתה. ודוק, יש לפרש את "תום הלב" בהקשרה של הגנה זו כמתייחס לאמונה של המפרסם באמיתות הפרסום ולסבירות החשד שלו…. בנסיבות המקרה הנדון יש לקבוע כי התקיים אצל המערערת תום הלב הנדרש."

 


לשון הרע פסקי דין

ביקורת צרכנית או לשון הרע?

 

ת"א 57398-11-16 סולו איטליה בע"מ נ' ורד בוטגה [ניתן ביום 12/01/2020]. בפסק דין זה, בית משפט השלום בתל אביב דחה תביעה שהגישו חברת תיירות ומנהלה כנגד לקוחה שפרסמה פוסט בפורום, בו ביקרה את השירות שקיבלה מהחברה במהלך טיול מאורגן על רקע התנהלותו של מדריך הטיול. בית המשפט קבע בין היתר, כי דבריה של הלקוחה במקרה זה אינם בגדר הוצאת דיבה או פגיעה של הזכות לשם טוב, אלא בגדר הבעת דעה וביקורת צרכנית מובהקת:

 

"במקרה זה, התבטאות הנתבעת בפוסט שהיא העלתה בפורום המנוהל על ידי התובע היא ביקורת צרכנית מובהקת. תוכנה אינו משום התרת הרסן. תכליתה שיתוף הנתבעת בתחושות ובחוויות מהשירות שניתן לנתבעת והבעת דעה על רמת השירות והתנהלות התובע כנותן השירות, ואין לראות בה משום לשון הרע…", וכן התייחס לחשיבותה של זכות הביקורת הצרכנית: "לביקורת צרכנית חופשית תפקיד חשוב מבחינה חברתית ויתרונות מובהקים לכלל הציבור. גישה זו תבטיח ביקורת צרכנית אמיתית ללא חשש, שתועלתה לחברה, לציבור ואף לנותן השירות ברורה."

 


המשך הלכות לשון הרע

שיתוף פוסט פוגעני גם עשוי להיחשב כלשון הרע

 

רע"א 1239-19 שאול ואח' נ' חב' ניידלי תקשורת בע"מ ואח' [ניתן ביום 08/01/2020]. בפסק דין זה קבע בית המשפט העליון בין היתר, כי שיתוף תוכן ברשתות חברתיות שיש בו לשון הרע עשוי להיחשב שלעצמו הוצאת דיבה באינטרנט או פגיעה של הזכות לשם טוב ולא רק כתיבת הפוסט עצמו, ועשוי לחשוף הן את כותב הפוסט והן את משתפי הפוסט לתביעה:

 

"יש לראות בפעולת השיתוף כ"פרסום" הבא בגדרי חוק איסור לשון הרע, ואשר עשוי להקים עילת תביעה נגד משתמש המשתף תוכן עוולתי. אכן, פעולת השיתוף נועדה, הלכה למעשה, לפרסם את התוכן המשותף לקהלים חדשים ושונים, מעבר לחבריו ולעוקביו של הכותב המקורי.

יתרה מכך, לעתים השיתוף הוא-הוא אשר מעניק פרסום של ממש לתוכן המקורי – למשל באמצעות שיתופו על-ידי גורם מוכר או בעיתוי ייחודי… הנה כי כן, פרסום המכיל לשון הרע ברשתות החברתיות, כמו גם שיתופו על-ידי משתמשים שונים, עלולים להביא להכפשה של מושא הפרסום באופנים ייחודיים וחמורים ביחס לפרסומו באמצעי תקשורת מסורתיים…"

 


לשון הרע פסקי דין

הטלת עיקול עשויה להוות פגיעה של הזכות לשם טוב

 

ת"ק 27073-05-19 ברלב נ' עיריית חיפה [ניתן ביום 04/12/2019]. במסגרת פסק דין זה, קיבל בית משפט לתביעות קטנות בחיפה תביעה שהגיש התובע כנגד העירייה בגין הטלת עיקול על חשבון הבנק שלו ומימושו, וחייב את העירייה לשלם לו פיצוי בסך 6,000 ש"ח.

 

בית המשפט קבע בין היתר, כי יש בהטלת עיקול על חשבונו של אדם משום פגיעה של הזכות לשם טוב ובעת שמדובר בעיקול שהוטל עליו ביחס לחוב שהוא אינו חב בתשלומו:"הפסיקה הכירה בכך שככלל הטלת עיקול על חשבון בנק של אדם, מהווה פגיעה בשמו הטוב. לעניין זה, די בכך שעצם הטלת העיקול נודעה לפקידי הבנק בו מתנהל החשבון וגורמת להצגת מי שהוטל עיקול על חשבונו כאדם המשתמט מתשלום חובותיו ובפרט שעה שמדובר בחשבון בנק של עורכי דין, אשר שמם הטוב הוא למעשה המוניטין העיקרי שלהם".

 


פסקי דין לשון הרע

לשון הרע באינסטגרם

 

ת"א 16471-09-16 קליין נ' סנדל [ניתן ביום 24/11/2019]. במסגרת פסק דין זה, קיבל בית משפט השלום בתל אביב תביעת הוצאת דיבה וחייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי ללא הוכחת נזק  בסך 50,000 ש"ח. פסק דין זה עסק בפרסום שהעלתה הנתבעת באינסטגרם, בו טענה כי היא ראתה את התובע נוקט באלימות כלפי כלב וצירפה תמונה של התובע.

 

התובע טען בין היתר, כי במועד הפרסום הוא עסק בתחום הטיפול בכלבים והאירוע אירע בעת שהוא הוליך כלבים לפרנסתו, וכי הפרסום מהווה הוצאת דיבה כמו גם פגיעה של הזכות לשם טוב, ויש בו כדי לבזותו בשל ההתנהגות והמעשים שיוחסו לו כמו גם פגיעה במקצועו. הנתבעת טענה מנגד בין היתר, כי היא פטורה מאחריות במקרה זה מאחר ועומדות לה הגנות אמת הפרסום ותום הלב, וכי היה לה חובה מוסרית לפרסם את הדברים לידיעת הציבור.

 

לא קמה לנתבעת הגנת תום הלב

 

בית המשפט קיבל את התביעה וקבע בין היתר כי במקרה זה הנתבעת לא הוכיחה כי עומדת לה הגנת האמת בפרסום או הגנת תום הלב:

 

"גם אם אקבל את טענתה של הנתבעת כי חשה חובה מוסרית לבצע את הפרסום כנגד התובע הרי שמכוח סעיף 16(ב)(3) קמה חזקה שהפרסום שנעשה על ידה לא נעשה בתום לב וזאת מאחר שהנתבעת פרסמה את הדברים כנגד התובע בפני קהל פוטנציאלי של עשרות או מאות אלפי עוקבים שחשופים לפרסומיה של הנתבעת, בעוד שהנתבעת עצמה מודה כי הפרסום נועד רק כדי להזהיר את בעלי הכלבים שבהם מטפל התובע…

 

הנתבעת פרסמה את הדברים למחרת האירוע ולא כאשר הייתה נסערת מיד לאחריו כפי שהעידה בפירוט לגבי רגשותיה. לכן היה עליה להפעיל את שיקול דעתה באשר לאופן שבו היא בוחרת לפרסם את הדברים ביחד עם תמונתו של התובע…"

 

שיקולי לפסיקת פיצויים בגין לשון הרע

 

בנוגע לשיקולים לפסיקת פיצויים במקרה זה ציין בית המשפט בין היתר כך: "במסגרת השיקולים באשר לגובה הפיצוי נתתי משקל לכך שלא מצאתי כי הפרסום נעשה בזדון וכי כוונתה של הנתבעת הייתה אכן להזהיר את ציבור בעלי הכלבים מפני אפשרות של נקיטת אלימות כלפי הכלבים אף שהפרסום נעשה על בסיס פרשנות מוטעית לאירוע…

 

מנגד נתתי משקל להיקף הנרחב והתהודה של הפרסום בשים לב לתגובות השונות של אנשים שונים בעקבות הפרסום שהוצגו על ידי התובע במסגרת הראיות בתיק והפגיעה שנגרמה לתובע כתוצאה מהפרסום שנגע במישרין למשלח ידו של התובע."

 


לשון הרע פסקי דין

תביעת לשון הרע בפייסבוק

 

ת"א 63077-06-15 איי פאב בע"מ נ' זסלבסקי בורדמן [ניתן ביום 14/11/2019]. פסק דין זה עסק בתביעת שהגישה חברה שמפעילה פאב כנגד אישה שהעלתה פוסט שכלל התבטאויות שליליות כנגד השירות שקיבלה במהלך ביקורה בפאב. בית המשפט השלום בחיפה דחה את התביעה תוך שדן במספר פרמטרים לצורך בחינת פרסומים של צרכנים בנוגע לשירותים שסופקו להם וקבע בין היתר כך:

 

"כשמדובר בפרסום ברשת חברתית, נקודת האיזון בין שני הערכים המתנגשים – חופש הביטוי והזכות לשם טוב – נעה לכיוון חופש הביטוי.

 

בכל הנוגע לפרסומים מקבוצה ספציפית – פרסומי צרכנים בנוגע לשירותים שהם קיבלו – כדוגמת הפרסום של הנתבעת ב"פייסבוק", דנתי בשאלה על-פי חמישה פרמטרים: חומרת התוכן שפורסם, יכולת הנפגע להגיב לפרסום, יכולת צרכנים אחרים להגיב לו, מידת החשיפה של הפרסום והרושם הכללי שהפרסום והתגובות לו מותיר אצל הגולש הסביר…

 

מממצאי לגבי כל אחד מפרמטרים אלו במקרה שבפנינו, עולה מסקנתי כי אין לראות בפוסט של הנתבעת בגדר "לשון הרע". לאור מסקנתי זו, אינני נדרש להמשיך בניתוח שאר השלבים, שעניינם חסינויות, הגנות וסעדים."

 


פסקי דין לשון הרע

הטלת עיקול בגדר לשון הרע

 

תא"מ 59437-09-17 ורך נ' המוסד לביטוח לאומי [ניתן ביום 15/07/2019]. במסגרת פסק דין זה בית משפט השלום בירושלים קיבל חלקית תביעה שהוגשה כנגד המוסד לביטוח לאומי, וחייב אותה לשלם לתובע פיצוי בגין פגיעה של הזכות לשם טוב בסך 2,000 ש"ח בשל הטלת עיקול על חשבונו של התובע, וקבע כי "הטלת עיקול שלא כדין על נכסיו של חייב, היא בגדר פרסום לשון הרע".

 


פסקי דין לשון הרע

לשון הרע באינטרנט

 

תא"מ 71932-07-18 ביר שופ בע"מ נ' גולן [ניתן ביום 08/04/2019]. במסגרת פסק דין זה קיבל בית משפט השלום בתל אביב חלקית תביעה שהוגשה על-ידי חברה המפעילה מסעדה כנגד סועד במסעדה שפרסם פוסט בקבוצה בפייסבוק תוך שמתח ביקורת על המקום וכתב בין היתר: "בושה של מקום…לא חוזר לשם בחיים… פשוט גניבה ללא בושה".

 

בית המשפט קיבל את התביעה תוך שקבע כי מדובר בפרסום המהווה פגיעה של הזכות לשם טוב בפייסבוק: "ככלל, ייחוס ביצוע עבירות פליליות לאדם… מהווה פרסום לשון הרע, שכן יש בו כדי ליצור יחס שלילי …במקרה שלפנינו אין ספק, כי הפרסום הגיע לאדם אחר זולת התובעת… הפרסום עורר דיון רב משתתפים סביב הדברים, כאשר חלק מהמגיבים טענו, כי הנתבע הגזים בבחירת המילים. היינו גולשים רבים היו חשופים לפרסום"

 

יחד עם זאת, בית המשפט החליט במקרה זה לחייב את הנתבע לשלם לתובעת פיצוי בסך של 7,500 ש"ח בלבד תוך ששקל בין היתר את השיקולים הבאים: "המדובר בפרסום בהיקף מוגבל בתוך קבוצת חברים-ותכלית הקבוצה היא שיח לרבות ביקורתי על מזון; הפרסום יצר שיח בתוך הקבוצה, כאשר חברים רבים בתוך הקבוצה גינו את התנהלותו של הנתבע… במקרה דנן לא חשפה התובעת נתונים כלשהם אודות נזק שנגרם לה, ולא הובאו תימוכין כלשהם לנזק שכזה"

 


פסקי דין לשון הרע

דחיית תביעה בגין פרסומים מוגנים

 

ת"א 13749-09-18 דבוש נ' כהן [ניתן ביום 31/12/2018]. במסגרת פסק דין זה דחה בית משפט השלום בתל אביב על הסף תביעה בגין הוצאת דיבה, לאחר שקבע כי התביעה עסקה בפרסומים שנעשו על-ידי הנתבע במסגרת עדותו בפני גוף מעין שיפוטי ובפני רשות מוסמכת, ולכן קבע כי מדובר בפרסומים המוגנים על פי החוק:

 

"מתברר שהתביעה אותה הגיש התובע כלפי הנתבע מתבססת על "פרסומים" שנעשו על ידי הנתבע בעדותו בפני גוף "מעין שיפוטי" וכן בפני "רשות מוסמכת"… ומשכך, אפילו כל הפרסומים להם טוען התובע אכן נעשו בידי הנתבע, ואפילו פרסומים אלו אכן מהווים "לשון הרע" כהגדרתה בחוק, ואפילו פרסומים אלו כוזבים ולא בתום לב נעשו – אין בכך כדי להביא לקבלת התביעה. אין בכך, שכן לנתבע עומדת החסינות המוחלטת הקבועה בסעיפים 13 (5) ו- 13 (9) בחוק."

 


המשך הלכות לשון הרע

 

ע"א 5001-02-18 פוגרבנוי נ' חמו [ניתן ביום 31.10.2018]. במסגרת פסק דין זה קיבל בית משפט המחוזי בנצרת ערעור שהגישה לקוחה כנגד בעל פיצרייה, לאחר שתביעת דיבה שהגיש בעל הפיצרייה כנגדה התקבלה, תוך שהלקוחה חויבה לשלם לו פיצוי בסך 15,000 ש"ח.

 

הלקוחה הזמינה מהפיצרייה פיצה, ולאחר מכן העלתה פוסט בדף הפייסבוק האישי שלה בו מתחה ביקורת על הפיצה שקיבלה וטענה כי היא קיבלה אותה ספוגה בנוזלים ולא אכילה ואף כתבה את המילה איכס. בעקבות הפוסט הגיש בעל הפיצרייה כנגד הלקוחה תביעה ובה טען בין היתר, כי בעקבות פרסום הפוסט ירדו הכנסותיו באופן ניכר עד שנאלץ למכור את הפיצרייה בהפסד. הלקוחה טענה מנגד בין היתר, כי הפוסט לא מהווה הוצאת דיבה מאחר והיא כתבה אותו בתום לב, והיה מדובר בדעה שלה על הפיצה ותלונותיה היו תלונות אמת.

 

ביקורת צרכנית סבירה והוגנת

 

בית משפט השלום קיבל תחילה את התביעה תוך שקבע, כי הפרסום מהווה לשון הרע ולא עומדת ללקוחה הגנת תום הלב. אולם בית המשפט המחוזי ביטל לאחר מכן את פסק הדין שניתן על-ידי בית משפט השלום, תוך שקבע שדבריה של הלקוחה שנכתבו בפוסט הם בבחינת הבעת דעה וביקורת צרכנית סבירה והוגנת, ועומדת לה הגנה של הגנת תום הלב:

 

"בתי עסק המציעים את מרכולתם לציבור הצרכנים חושפים עצמם לביקורת, גם שלילית, ולעיתים אף קשה, מצידו של ציבור הצרכנים. לציבור זה, המשקיע את מיטב כספו ברכישת מוצר או שירות, נתונה זכות מלאה להביע את דעתו על המוצר או השירות שרכש. בהבעת דעה זו ייצא הציבור כולו נשכר: ציבור הצרכנים יֵידע לכלכל צעדיו בכל הנוגע לבית העסק או המוצר והשירות הניתנים בו; ובעליו של בית העסק יוכל, על רקע הביקורת שהוטחה בו, לשפר את המוצר או השירות שהוא נותן…

 

סיכומם של דברים, הדברים שהטיחה המערערת בפרסום במרשתת היו בבחינת ביקורת מידתית, סבירה והוגנת, לפי זכותה, שלא לומר חובתה האזרחית, כצרכנית. להבעת דעה מסוג שכזה מעניק החוק הגנה מפני אחריות על פי חוק איסור לשון הרע, ולהגנה זו ראויה המערערת."

 


לשון הרע פסקי דין

אחריות מפעיל קבוצה בפייסבוק

 

ת"א 7685-10-16 אבישר נ' פוטר [ניתן ביום 27/09/2018]. במסגרת פסק דין זה, דן בית המשפט באחריותו של מפעיל קבוצה פתוחה בנוגע לפרסום בקבוצתו, וחייב אותו לשלם לתובע פיצוי ללא הוכחת נזק בסך 15,000 ש"ח לאחר שקבע בין היתר, כי מפעיל הקבוצה אומנם אינו אחראי לפרסום הראשוני שפורסם כנגד התובע, אך מנגד הוא השתהה בהסרת הפרסום והעלה פוסט נוסף שגרם להפצה חוזרת של הפרסום המכפיש והגברת חשיפתו:

 

"הנתבע אינו אחראי לפרסום הראשוני של הפוסט המכפיש, מאחר ולא היו בידיו השליטה או הכלים למנוע את הפרסום והוא נהנה מההגנה מכח סעיף 15(11) לחוק… מנגד, הוא נושא באחריות לפרסום הראשון, נוכח השתהותו הבלתי מוסברת בהסרתו וכן, הוא נושא באחריות ישירה לפרסום השני…

 

הפרסום המכפיש נעשה בקבוצת הפייסבוק, נצפה על ידי צדדים שלישיים ועונה על הגדרת "פרסום". מאחר שמדובר בקבוצה פתוחה ואין בידי הנתבע את יכולת השליטה על תוכנם של פוסטים טרם פרסומם, לא ניתן להטיל עליו אחריות לפרסום הפוסט המכפיש. מנגד, הוא יכול היה להסיר את הפרסום המכפיש בכל עת מרגע שנודע לו אודותיו"

 


פסקי דין לשון הרע

פגיעת הזכות לשם טוב בגין הטלת עיקול

 

ת"א 23868-09-12 אביב שני פיתוח ובניה בע"מ נ' חברת הגיחון בע"מ [פורסם ביום 17/05/2018]. במסגרת פסק דין זה חייב בית משפט השלום בירושלים את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי ללא הוכחת נזק בגין לשון הרע בסך 6,000 ש"ח בעקבות הטלת עיקולים שהוטלו בחלקם שלא כדין על חשבונות הבנק של התובעת וקבע בין היתר כך:

 

"הלכה פסוקה ומנחה שנפסקה בבית המשפט המחוזי היא, שעצם הטלת עיקול, עונה על יסוד הפרסום הנדרש, מהווה לשון הרע, ופוגעת בשם הטוב של האדם שעל חשבונותיו מוטל העיקול, וזאת מאחר שהצגת התובעת כמי שלא פורעת חובותיה יש בה כדי לפגוע בשמה הטוב, בעיני בנקאי סביר ובעיני ספקים ולקוחות סבירים…

לאור האמור, זכאית התובעת לפיצוי ללא הוכחת נזק בגין הפגיעה בשמה, שנוצרה עקב הטלת העיקול על חשבונות התובעת בבנקים, ומשלוח הודעת העיקול לצדדים שלישיים."

 


 

מעוניינים לקבל מידע נוסף?