דף הבית
לשון הרע

לשון הרע

משרדנו עוסק בניהול הליכים משפטיים בתחום לשון הרע והוצאת דיבה מכוח חוק איסור לשון הרע, ובמסגרת זו מייצג תובעים ונתבעים בכל הערכאות.

ליצירת קשר עם משרדנו:

במסגרת פסק דין שניתן על-ידי בית משפט השלום בתל אביב נדונה תביעה לפי חוק איסור לשון הרע ולפי החוק להגנת הפרטיות, שהוגשה על-ידי 2 תובעים כנגד המכללה האקדמית ספיר בה הם סיימו תואר ראשון במדעי ההתנהגות, וכן חברת הביטוח של המכללה.

 

מפסק הדין עולה, כי באוגוסט 2013 פרסמה המכללה ברשת הפייסבוק תמונה שצולמה מספר שנים קודם לכם, בה הופיעו שני התובעים ובפרסום זה נכתב כך: "הפתח שלך לאקדמיה – מכינה בספיר! הצלחה מובטחת בשיפור בגרויות", ומתחת לתמונה נכתב "שיפור והשלמת בגרויות", בעוד שבפועל התובעים כלל לא היו צריכים לצורך לימודיהם האקדמיים להשלים לימודים לבחינות בגרות.

 

התובעים טענו כי מגיע להם פיצויים מכוח חוק לשון הרע מכוח חוק הגנת הפרטיות

 

לטענת התובעים, פרסום התמונה הכפיש אותם וביטל את כל ההשכלה שהם רכשו בעמל רב במהלך לימודיהם במכללה, מאחר והוא הציג אותם במועד הפרסום כמי שעסקו כביכול בהשלמת לימודי בגרויות, בעוד שבפועל באותה העת הם היו במהלך לימודיי התואר הראשון.

 

לאור זאת הם טענו, כי פרסום התמונה היווה כלפיהם לשון הרע, מאחר והוא גרם להשפלתם "ולבוז בעיני אנשים ובפרט מכריהם", ולטענתם הפרסום מצד המכללה היה בחוסר תום לב מאחר והיא לא נקטה לפני הפרסום באמצעים סבירים כדי להיווכח אם הפרסום אמיתי, ובחרה להוריד את הפרסום כעבור זמן מה ורק לאחר דרישתם.

 

עוד הוסיף וטענו התובעים, כי ככל ובית המשפט לא ימצא לנכון לחייב את המכללה לשלם להם פיצויים מכוח הוראות חוק איסור לשון הרע, יש מקום לחייב את המכללה בפיצוי מכוח עוולת הרשלנות מכיוון שלטענתם אדם סביר לא היה מפרסם את הפרסום שפורסם על-ידי המכללה, בו היה ניתן לזהות אותם בקלות, ולכן הוא גרם להם לפגיעה חמורה בפרטיותם.

 

עוד טענו התובעים שהנזק שנגרם להם מהפרסום היה רב, מאחר ונגרם להם עוגמת נפש רבה ומתח נפשי, ופגיעה ממשית בשמם הטוב ובמעמדם בקרב חבריהם, לקוחות ומכרים, מאחר והקישור שנעשה בפרסום מצייר אותם כחסרי השכלה בעוד שבפועל הם בוגרי תואר ראשון, שרכשו את מעמדם במשך שנים של עבודה קשה, ולכן ביקשו מבית המשפט לחייב את המכללה לשלם לכל אחד מהם פיצוי ללא הוכחת נזק לפי חוק איסור לשון הרע בסך של 50,000 ₪, ופיצוי נוסף ללא הוכחת נזק בסך 50,000 ₪ לכל אחד בגין פגיעה בפרטיות מכוח חוק הגנת הפרטיות.

 

המכללה טענה שפרסום היה בתום לב ושהתובעים לא זכאים לפיצוי מכוח חוק לשון הרע

 

מנגד טענו הנתבעות (המכללה וחברת הביטוח) בין היתר, כי צילום התובעים ופרסום תמונתם נעשה בידיעתם ובהסכמתם המלאה וצולם במהלך שיעור בקמפוס בה נכחו התובעים, כאשר הצלם ונציג המכללה נכנסו לכיתה בה למדו סטודנטים והתובעים, והסבירו להם על מטרת הצילום, ובמעמד זה הם הציעו למי שאינו מעוניין להצטלם לצאת מהכיתה למספר דקות.

 

עוד נטען, שהתמונה נשוא התביעה צולמה במקום ציבורי כאשר התובעים מהווים רק חלק מתוך קבוצה גדולה של סטודנטים הנראים בה, כאשר התמונה הוצגה כחלק ממודעה בגודל זעיר ביותר שפורסמה במשך שבועיים בלבד ולכן אין זה סביר שהתובעים זוהו על-ידי אנשים אחרים, בעוד שהתמונה הורדה עוד לפני שהתובעים פנו למכללה בדרישה על כך.

 

עוד טענו הנתבעות, כי התובעים לא זכאים לקבל מהן פיצויים לפי חוק איסור לשון הרע או לפי חוק הגנת הפרטיות, מאחר ומטרת הפרסום הייתה לעודד סטודנטים שלא לוותר על לימודים אקדמיים, ולא היה בו כדי לבזות או להשפיל את התובעים, ונעשה בתום לב וללא כל כוונה לפגוע בתובעים.

 

בית המשפט קבע שהתמונה מהווה פרסום אסור לפי חוק לשון הרע

 

השופט אילן דפדי מבית משפט השלום בתל אביב דן בטענות הצדדים, והחליט לקבל באופן חלקי את התביעה. ראשית קבע השופט שבתמונה שפורסמה ניתן היה לזהות את התובעים, וכי הם לא נתנו הסכמה לשימוש שעשתה המכללה בתמונתם לצרכי הפרסום שביצעה.

 

לאחר מכן דן השופט בשאלה האם פרסום התמונה היווה פרסום אסור על פי חוק איסור לשון הרע, ולצורך כך ציין כי יש לבחון האם הביטויים שהיו בפרסום נתפסים במסגרת מבחן אובייקטיבי בעיני האדם הסביר כ- לשון הרע, והפנה בסוגיה זו לדבריו של כב' השופט בדימוס שמגר שצויינו במסגרת ע"א 6723/74 הוצאת עיתון "הארץ" בע"מ נ' חברת חשמל:

" המבחן בדבר קיום לשון הרע לפי סעיף 1 אינו מתמצה בתחושת העלבון הסובייקטיבית של הפרט, עליו נסב הדיבור או הכתב המייחס לו דברים פוגעים, אלא יסוד אובייקטיבי, היינו מה השפעתם או זיקתם של דברי לשון הרע להערכה לה זוכה הפרט-תובע בעיני הבריות… איסור לשון הרע בא לעגן בחוק החרות את זכותו של כל אדם, כי הערכתו בעיני אחרים לא תיפגם ולא תיפגע על-ידי הודעות כוזבות בגנותו"

 

הפרסום היה אסור לפי חוק איסור לשון הרע

 

השופט קבע שבחינה אובייקטיבית של הפרסום מעלה שהכיתוב הנלווה בה יוצר קשר בין התובעים לבין שיפור והשלמת בגרויות, ושאומנם התובעים הגזימו באשר לפגיעה בהם מהפרסום אך יחד עם זאת ניתן להבין את פגיעתם, מאחר והם היו בעת צילום התמונה תלמידים לתואר ראשון מן המניין, ופרסום התמונה בקרב בני משפחתם וחבריהם עלול היה לפגוע בהם ולהציגם כמי שלא הצליחו בזמן לימודיהם בתיכון בבחינות הבגרות.

 

עוד הוסיף השופט, שבמסגרת תביעת לשון הרע לא נדרשים התובעים להוכיח השפלה או ביזוי בפועל, אלא די שהפרסום היה עלול להביא לתוצאה כזו, ובמקרה זה העידו התובעים שהפרסום גרם להם לתחושות בושה ומבוכה, ולצחוק בעיני חבריהם, ולכן קבע כי הפרסום היה אסור על פי חוק איסור לשון הרע.

 

האם המכללה פגעה בפרטיות התובעים בניגוד ל-חוק הגנת הפרטיות?

 

בנוסף דן השופט בשאלה האם פרסום התמונה פגע בפרטיותם של התובעים, והפנה להוראות סעיף 1 לחוק הגנת הפרטיות הקובע כי: "לא יפגע באדם בפרטיות של זולתו ללא הסכמתו", ולהוראות סעיף 2(4) בו נקבע כי פגיעה בפרטיות הנה "פרסום תצלומו של אדם ברבים בנסיבות שבהן עלול הפרסום להשפילו או לבזותו".

 

במקרה זה קבע השופט שהתובעים לא הסכימו לשימוש שעשתה המכללה בתמונה, וכי פרסום תצלום התמונה תחת הכותרת "השלמת בגרויות" עלול היה להשפילם או לבזותם, במיוחד לאור זאת שהם כבר היו בעלי השכלה אקדמית.

 

פגיעה בפרטיות לשם ריווח

 

בנוסף הפנה השופט להוראות סעיף 2(6) לחוק הגנת הפרטיות הקובע כי פגיעה בפרטיות הנה גם במקרה של: "שימוש בשם אדם, בכינויו, בתמונתו או בקולו, לשם ריווח", ודחה את טענותיה של המכללה שטענה שהפרסום לא נעשה למטרת רווח אלא לשם עידוד תלמידים לפנות ללימודים אקדמיים, וקבע שככל ויש רווח בפרסום למכללה אין רלוונטיות לטענה זו, וכי יש מקום לפרש סעיף זה באופן רחב.

 

עוד הפנה השופט לפסק דין שניתן על-ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב במסגרת ת"א 2578/00 מקדונלד אריאל נ' מקדונלד'ס, שם נקבע בעניין כי ""הפרשנות הראויה למונח "ריווח" היא פרשנות מרחיבה, הכוללת הפקת תועלת מהשימוש ולאו דווקא רווח במובן הצר של המילה", וציין כי במקרה זה – הפרסום שביצעה המכללה היה עבור שירותים שהיא מספקת להשלמת בגרויות במכללה ועבורו הנה גובה תמורה ונעזרה בשירותיה של חברת פרסום, ודי בכך כדי לקבוע שמדובר בפרסום למטרות רווח, ולכן קבע שהמכללה פגעה בפרטיותם של התובעים.

 

תחולת הגנת תום הלב על פי חוק איסור לשון הרע

 

השופט קבע כי לא עומדת למכללה במקרה זה הגנת תום הלב על פי סעיף 15(1) במסגרת חוק איסור לשון הרע, הקובע הגנה למפרסם הפרסום בפני לשון הרע מקום בו: "הוא לא ידע ולא היה חייב לדעת על קיום הנפגע, או על הנסיבות שמהן משתמעת לשון הרע…", והגנה מפני פגיעה בפרטיות הקבועה בסעיף 18(2) לחוק הגנת הפרטיות מקום בו המפרסם: "הוא לא ידע ולא היה עליו לדעת על אפשרות הפגיעה בפרטיות".

 

בסוגיה זו ציין השופט כי על בית המשפט לבחון במבחן אובייקטיבי של האדם הסביר, האם המכללה הייתה צריכה לדעת על קיום הנפגע (קרי על התובעים) ועל הנסיבות שמהן משתמעת לשון הרע, והאם היה עליה לדעת כי פרטיות התובעים עלולה להיפגע בנסיבות מקרה זה, וקבע שהתשובה לכך חיובית מאחר והתובעים היו סטודנטים במכללה ולכן חזקה שהיא ידעה שאין מדובר בסטודנטים שהיו צריכים להשלים בגרויות, וכן כי היה עליה לדעת כי היה צורך לקבל את הסכמת המצולמים לפרסום לפני הפרסום, ושפרסום ללא קבלת הסכמה עלול לפגוע בפרטיותם.

 

לא עומדת למכללה הגנה מכוח חוק הגנת הפרטיות

 

עוד קבע השופט שאין מקום להעניק למכללה הגנה מכוח סעיף בסעיף 18(2)(ה) לחוק הגנת הפרטיות לפיה "הפגיעה היתה בדרך של צילום, או בדרך של פרסום תצלום, שנעשה ברשות הרבים ודמות הנפגע מופיעה בו באקראי", מאחר ותמונת התובעים לא הופיעה באופן אקראי בתצלום, ומטרתה הייתה להציג סטודנטים הלומדים במכללה, כך שהתובעים הם מרכז התמונה והפרסום.

 

בנוסף השופט דחה את טענת המכללה שטענה כי לא היה מקום להגשת התביעה נגדה לאור הוראות סעיף 6 לחוק הגנת הפרטיות הקובע כי: "לא תהיה זכות לתביעה אזרחית או פלילית לפי חוק זה בשל פגיעה שאין בה ממש", וקבע כי הוא שוכנע מעדויות התובעים כי הם חוו במקרה זה פגיעה של ממש.

 

שיקולים לשיעור הפיצוי מכוח חוק איסור לשון הרע ומכוח חוק הגנת הפרטיות

 

בית המשפט ציין כי בבואו לפסוק פיצויים ללא הוכחת נזק לנפגע מפרסום לשון הרע עליו להתחשב במספר שיקולים, והפנה בנושא זה לדבריו של כב' השופט אהרן ברק בעניין רע"א 4740/00 לימור אמר נ' אורנה יוסף שם נקבע כך:

 

"בפסיקת פיצויים בגין לשון הרע יתחשב בית-המשפט, בין היתר, בהיקף הפגיעה, במעמדו של הניזוק בקהילתו, בהשפלה שסבל, בכאב ובסבל שהיו מנת חלקו ובתוצאות הצפויות מכל אלה בעתיד. הבחינה היא אינדיווידואלית. אין לקבוע "תעריפים". בכל מקרה יש להתחשב בטיב הפרסום, בהיקפו, באמינותו, במידת פגיעתו ובהתנהגות הצדדים. אכן, התנהגותו של הניזוק לפני פרסום ולאחריו עשויה להוות אמצעי שבעזרתו ניתן לעמוד על נזקו. בדומה, התנהגותו של המזיק אף היא עשויה להשפיע על שיעור הנזק והערכתו"

 

במקרה זה ציין השופט כי היקף החשיפה לתמונה של התובעים לא היה רחב, בעוד שהתביעה הוגשה על-ידם למעלה מ-4 שנים לאחר פרסום התמונה דבר שהקשה על המכללה וחברת הביטוח להשיג מידע מחברת הפרסום לגבי היקפו המדויק של הפרסום דבר הפועל לחובת התובעים, וכן קבע שהפרסום היה קיים במשך שבועיים בלבד.

 

לבסוף קבע השופט לאחר שבחן את שיעור הפיצויים שנפסקו במסגרת פסקי דין בנושא, ובהתחשב בתוכן הפרסום בגודלו ומשך זמן הפרסום שהוסר, כי הפיצוי שזכאים התובעים לקבל מהמכללה ומחברת הביטוח הוא בסך של 16,000 ₪ לכל אחד בגין לשון הרע ובגין פגיעה בפרטיות, וכן 10,000 ₪ עבור שכר טרחת עורכי דין.

 

בנוסף השופט אף חייב את המכללה לפרסם באתר האינטרנט שלה הודעת הבהרה למשך שבועיים, בה יצוין כי התובעים שהופיעו בפרסום שבוצע על ידה לא למדו אצלה להשלמת בגרויות.

 

הבהרות:
פרטי התיק: ת"א 43369-03-18 יחיא ואח' נ' המכללה האקדמית ספיר ואח'. משרדנו לא ייצג בתיק זה את התובעים ו/או את הנתבעות. אין באמור לעיל בכדי להוות ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי.

מעוניינים לקבל מידע נוסף?