התנגדות לצוואה בשל השפעה בלתי הוגנת. באילו מקרים יעדיף בית המשפט לבטל צוואה על פני כיבוד רצונו של הנפטר? מה צריך מתנגד להוכיח בעת שהנו טוען כי המנוח הושפע באופן בלתי הוגן בעת שערך את צוואתו?
התנגדות לצוואה בשל השפעה בלתי הוגנת – כלל יסוד הוא כי מצווה לקיים את רצון המנוח בצוואה שהותיר אחריו, על מנת לשמור על כבודו גם במותו באמצעות מימוש רצונו בנוגע למה שיעשה ברכושו. בפסקי דין רבים אף נקבע כי גם אם המנוח הותיר אחריו צוואה בלתי סבירה המקפחת מי מקרוביו, עדין יש לכבד את רצונו.
לקריאת מאמר על התנגדות לצוואה לחצו כאן
יחד עם זאת, קיימים מקרים בהם רצונו של המנוח בעת עשיית צוואתו לא שיקפה את רצונו האמיתי, משום שהושפע בעת עריכת הצוואה על-ידי אדם אחר. במצבים כגון אלה, על המגיש התנגדות לצוואה בשל השפעה בלתי הוגנת להוכיח בפני בית המשפט כי בעת שערך המנוח את צוואתו היה גורם שעשה משהו בלתי הוגן שבעקבותיו נערכה אותה צוואה, ובעקבות השפעה חיצונית זו, רצונו האמיתי של המנוח לא הוגשם בעת עריכת הצוואה. כל ספק בעניין זה יפעל לטובתו של מבקש קיום הצוואה.
בעניין זה, נקבעו על-ידי בית המשפט מספר מבחנים בהם נבחנת השאלה, האם השפעת נהנה על המנוח הייתה מספיק חזקה בכדי לקבוע כי מדובר בהשפעה בלתי הוגנת על המצווה, וזאת על מנת לקבוע כי הצוואה בטלה בשל השפעה זו. להלן המבחנים:
מבחן העצמאות במסגרת התנגדות לצוואה בשל השפעה בלתי הוגנת
במבחן זה בוחנים – האם המצווה היה צלול ובריא (פיזית ונפשית) בעת חתימת הצוואה. במבחן זה עשוי בית המשפט למנות מומחה על מנת שיבחן את המצב הרפואי והקוגניטיבי של המנוח שהיה בעת עריכת צוואתו. ככל שבית המשפט ישתכנע, כי גם אם למנוח היו מגבלות פיזיות, אך עדין מבחינה מנטלית/נפשית היה צלול ובעל כושר החלטה עצמאי, יטה בית המשפט שלא לפסול את הצוואה.
מבחן התלות והסיוע
מבחן זה מתמקד בשאלה – האם הנהנה מהצוואה (שהשפיע לכאורה על המנוח) היה הגורם היחיד שסייע למנוח בהכנת הצוואה, או שהיו אנשים נוספים שסייעו (ככל שישנם אנשים נוספים שסייעו למנוח, כך מידת תלותו של המנוח בנהנה עשויה להיות קטנה יותר, וקטן החשש להשפעה בלתי הוגנת של הנהנה על המנוח).
מבחן הקשר עם בני משפחה אחרים
במבחן זה נבחנת השאלה – עד כמה היה המנוח בקשר עם אנשים אחרים מלבד הנהנה בעת עריכת הצוואה. במבחן זה, עשוי בית המשפט לבחון, בין היתר, אילו אנשים נהגו לבקר את המנוח בסמוך לתקופה שערך את צוואתו, את תדירות ביקורם, ואת מהות הקשר ביניהם, על מנת לבחון האם המנוח התייעץ עם אדם אחר מלבד הנהנה בנוגע לעריכת צוואתו.
מבחן נסיבות עריכת הצוואה במסגרת התנגדות לצוואה בשל השפעה בלתי הוגנת
במבחן זה בוחנים את מידת מעורבותו של הנהנה בעריכת הצוואה בהתאם לנסיבות הספציפיות של המקרה, והאם הצוואה הספציפית משקפת את רצון המנוח ואת תפיסת עולמו. ככל שמעורבותו של הנהנה בעריכת צוואת המנוח הייתה קטנה יותר, תקטן הנטייה להניח שהמצווה היה תלוי בנהנה בעת עריכת הצוואה. כך לדוגמה, אם המנוח החליט על דעת עצמו לבצע שינוי בצוואתו, ופנה על דעת עצמו לנהנה והודיע לו כי במסגרת שינוי זה הוא הכליל אותו בצוואתו ואת הרכוש שהוא מתכוון להוריש לו, והנהנה מצדו, לא עשה דבר על מנת לגרום לשינוי זה, יטה בית המשפט שלא לראות במעורבותו של הנהנה במקרה כזה, כמעורבות פסולה ובלתי הוגנת.
לסיכום, כאשר מועלת טענת השפעה בלתי הוגנת מצד מתנגדים לקיום צוואה, בית המשפט יבחן, בין היתר, את ארבעת המבחנים המפורטים לעיל, ולבסוף ייבחן, בהתחשב במסקנות שיגיע לאחר בחינת אותם מבחנים, האם הצליחו המתנגדים להרים את הנטל בדבר קיומה של השפעה בלתי הוגנת על המנוח בעת, או שמא יש להעדיף את כלל היסוד, לפיו יש לקיים את רצונו במסגרת הצוואה שהותיר אחריו.
התנגדות לצוואה בגין השפעה בלתי הוגנת: איך בן יחיד הצליח לבטל צוואה שנישלה אותו?
מה קורה כאשר הורה קשיש בוחר לפתע להוריש את כל רכושו למקורבים, תוך נישול מוחלט של בנו היחיד? פסק דין שניתן על-ידי בית המשפט המחוזי בת"א ממחיש כיצד הגשת התנגדות לצוואה בגין השפעה בלתי הוגנת יכולה לחשוף מזימה של ניצול, להוביל לפסילת הצוואה כולה, ולעשות צדק עם היורשים החוקיים.
המקורבים שהשתלטו על חייו של הקשיש
הפרשה עוסקת באדם מבוגר ואלמן (להלן: המנוח), שהלך לעולמו כשהוא מותיר אחריו בן יחיד המתגורר בחו"ל. לאחר פטירתו של המנוח, הופתע הבן לגלות כי אביו חתם על צוואה המנשלת אותו לחלוטין מעיזבונו.
על פי אותה צוואה, 75% מדירת המגורים של המנוח הועברו לחבר ילדות של הבן, ואילו יתרת העיזבון הועברה לאחייניתו של המנוח. הנהנים (המבקשים) מיהרו להגיש בקשה לקיום הצוואה, אך הבן היחיד סירב לוותר והגיש התנגדות לצוואה בגין השפעה בלתי הוגנת. לאחר שבית המשפט לענייני משפחה קיבל את ההתנגדות ופסל את הצוואה, הגישו הנהנים ערעור לבית המשפט המחוזי.
מאבק על הרצון החופשי
במסגרת ההליך טען הבן (המתנגד לצוואה) בין היתר, כי הצוואה נחתמה תחת השפעה בלתי הוגנת קיצונית ומעורבות פסולה של הנהנים. לדבריו, בשנותיו האחרונות סבל אביו מדמנציה ומחולשה פיזית ונפשית, והיה תלוי לחלוטין באחיינית ובחבר שניהלו את חייו. הבן טען כי הנהנים בודדו את המנוח מהסביבה, מנעו ממנו לקיים קשר רציף עם בנו, ופעלו באופן אקטיבי כדי להפיק את הצוואה – כולל תיווך מול עורך הדין שערך אותה ותשלום שכר טרחתו מתוך חשבונו של המנוח.
טענות המבקשים
מנגד טענו הנהנים (האחיינית והחבר של בנו של המנוח), בין היתר, כי הצוואה משקפת את רצונו החופשי והאמיתי של המנוח, אשר היה צלול בדעתו בעת החתימה. הם הכחישו כל טענה בדבר מעורבות בעריכת הצוואה או הפעלת לחץ כלשהו. לטענתם, המנוח בחר לנשל את בנו עקב נתק וסכסוך כספי ארוך שנים ביניהם, וביקש להכיר תודה לאחייניתו ולחבר על הטיפול המסור שהעניקו לו בערוב ימיו.
הכרעת בית המשפט: ביטול הצוואה מכוח "הלכת החוטים השזורים"
השופט נפתלי שילה מבית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו דן בטענות הצדדים, והחליט לדחות את הערעור וחייב את המערערים (הנהנים) לשלם סך של 40,000 ש"ח בגין הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד.
בהחלטתו, אימץ השופט את קביעותיה של הערכאה הקודמת שקיבלה את התנגדותו של הבן, וקבע כי הראיות מצביעות באופן מובהק על השפעה בלתי הוגנת. השופט התייחס למצבו הנפשי והרפואי הרעוע של המנוח, אשר הפך אותו לנוח להשפעה, ולתלות המוחלטת שפיתח במערערים.
בפסק הדין ציין השופט: "המקרה דנן הוא מקרה מובהק שבו יש להחיל את הלכת החוטים השזורים. המנוח היה בבחינת 'כחומר ביד היוצר' מבחינת המערערים, והוא היה תלוי בהם באופן מוחלט." בית המשפט הדגיש כי האחיינית פעלה בצורה פסולה כאשר יזמה את פניית המנוח לעורך דין מטעמה, שילמה לו, ואף העבירה לו פתקים עם הנחיות. פעולות אלו עולות כדי מעורבות אקטיבית הפוסלת את הצוואה על פי חוק הירושה.
פסיקת הוצאות וסיכום
לאור כל האמור, קבע בית המשפט כי המערערים (האחיינית והחבר של בנו של המנוח) ניצלו את חולשתו של המנוח כדי להשתלט על רכושו, והותיר על כנה את ההחלטה על פסילת צוואה עקב מעורבות בעריכתה. המערערים חויבו, כאמור, בהוצאות משפט כבדות בסך 40,000 ש"ח, המשקפות את החומרה שבה רואה מערכת המשפט ניסיונות עושק וניצול של קשישים חסרי ישע.
עמ"ש 62094-09-25 א.א. ואח' נ' א.ח., ניתן ביום 27.4.26, על-ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו.
