הקנס יוגדל: שימוש אסור בקרקע חקלאית אינו משתלם

שימוש אסור בקרקע חקלאית

בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המדינה והגדיל את הקנס שהוטל על חברה שהשתמשה בקרקע חקלאית לצרכי מסחר בברזל, תוך קביעה כי רישיון עסק אינו פוטר מעמידה בדיני התכנון והבנייה

במסגרת פסק דין שניתן ביום 01.03.2026 על ידי כבוד השופט זיו אריאלי מבית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים, נדונו ערעורים הדדיים על הכרעת הדין וגזר הדין של בית משפט השלום בעניין עבירות של שימוש אסור במקרקעין חקלאיים ללא היתר.

טענות המדינה : החמרה בענישה הכלכלית הכרחית להרתעה

המדינה טענה בערעורה כי בית משפט השלום שגה כאשר הפחית את סכום הקנס מתחת לרף הקנס המנהלי המקורי, שכן קביעת סכום מופחת בהליך הפלילי פוגעת במאמץ להחמרת הענישה הכלכלית ומתמרצת נאשמים לבקש להישפט חלף תשלום הקנס. עוד נטען כי העונש שהוטל אינו הולם את חומרת העבירה, המשתרעת על שטח נרחב של כ-1,800 מ"ר של קרקע חקלאית ששימשה למסחר בברזל, וכי היה על הערכאה הדיונית להוציא צווי הריסה ואיסור שימוש שהם לב ליבו של ההליך התכנוני.

טענות החברה: הסתמכות בתום לב על רישיון העסק

מנגד, החברה ביקשה לזכותה מהאישום בטענה כי לא התקיים אצלה יסוד נפשי פלילי מאחר שהסתמכה בתום לב על רישיון עסק שניתן לה על ידי המועצה המקומית, אשר תנאיו כללו לכאורה עמידה בדיני התכנון והבנייה. לשיטתה, קבלת הרישיון והעובדה שבעסקים אחרים בסביבה לא בוצעה אכיפה יצרו אצלה טעות כנה באשר לחוקיות השימוש, ועל כן היא טענה גם לאכיפה בררנית פסולה בשל אי-נקיטת הליכים נגד בעלי המקרקעין שהשכירו לה את השטח.

החלטת בית המשפט והנימוקים: רישיון עסק אינו פוטר מדיני התכנון

השופט זיו אריאלי דחה את ערעור החברה וקיבל את ערעור המדינה תוך שהוא מדגיש כי "רישיון עסק אינו פוטר מהחובה לעמוד בהוראות דיני התכנון והבניה" וכי מדובר במערכות נורמטיביות נפרדות שאינן מעניקות חסינות זו לזו.

בית המשפט קבע כי החברה הייתה מודעת לאי-חוקיות השימוש לפחות ממועד חקירת מנהלה באזהרה, ולמרות זאת המשיכה בפעילותה כדי להשיא רווחים על חשבון ייעוד הקרקע החקלאי. בהתייחסו לגובה הקנס, הבהיר השופט כי "העמדת הקנס בהליך הפלילי… ככלל, על סכום מופחת מגובה הקנס המנהלי, פוגעת במאמץ להחמרת הענישה הכלכלית", ועל כן ביטל את הפחתת הקנס והעמידו על סך של 600,000 ש"ח. בנוסף, נמתחה ביקורת על הימנעות הערכאה הדיונית ממתן צווים משלימים, ונקבע כי "מקום בו הורשע אדם בעבירה של ביצוע עבודה אסורה או שימוש אסור – יורה בית המשפט על הפסקת השימוש האסור ועל הריסה", ובהתאם לכך הורה על צווי הריסה ואיסור שימוש קבועים.

פרטי פסק הדין המלאים: עפ"א 44299-10-25 | מדינת ישראל נ' ס.ה. אבו חידר מתכות בע"מ | 01.03.2026

נקודות מרכזיות בפסק הדין

לא. הלכה מושרשת היא כי רישיון עסק אינו פוטר מהחובה לעמוד בהוראות דיני התכנון והבניה. אלו מערכות נורמטיביות נפרדות, והאחת אינה מכשירה פגם או חסר באחרת. עצם מתן רישיון העסק לא הכשיר שימוש החורג מהייעוד התכנוני ולא הקים חסינות מפני הליכים לפי דיני התכנון והבניה

בית המשפט דחה טענות אלו. נקבע כי המשיבה ידעה כי היא עושה שימוש אסור במקרקעין לפחות ממועד חקירתו של המנהל ביחידה הארצית לאכיפת דיני מקרקעין, בה הובהר לו כי העסק פועל במקרקעין שייעודם חקלאי וכי המשך השימוש עלול להוביל להטלת קנס מנהלי . ממועד זה נשללה האפשרות לטעות כנה או סבירה באשר לחוקיות השימוש.

לפי הלכת "גרין", במקרים בהם נאשם ביקש להישפט בגין עבירה מנהלית תחת תשלום הקנס, והורשע, מתחם העונש ההולם לגבי עונש הקנס יחל מסכום הקנס המנהלי שהוטל. העמדת הקנס על סכום מופחת מגובה הקנס המנהלי פוגעת במאמץ להחמרת הענישה הכלכלית ומתמרצת נאשמים לבקש להישפט. העדר נימוקים חריגים המצדיקים סטייה – מחייב להעמיד את סכום הקנס לכל הפחות על סכום זה

ככלל, בית המשפט אינו יוזם הטלת רכיב ענישה שלא התבקש להטילו על ידי התביעה, אלא במקרים חריגים. המהלך של בית משפט קמא להוסיף התחייבות כספית כדי "להשתחרר מכבלי" הוראת הקנס המינימלי נקבע ככזה שראוי היה להימנע מלעשותו

לפי סעיף 254ב' לחוק התכנון והבניה, בית המשפט יורה על הפסקת השימוש האסור ועל הריסת העבודה האסורה כמעין "ברירת מחדל", אלא אם קיימים טעמים מיוחדים שלא לעשות כן. בהיעדר כל הנמקה או הפניה לאותם "טעמים מיוחדים", נדרשת התערבות ערכאת הערעור למתן צווי ההריסה ואיסור השימוש

שיתוף:

מעוניינים לקבל מידע נוסף?

מלא את פרטיך וניצור איתך קשר בהקדם האפשרי

לקוחות מספרים עלינו

למאמרים בנושא