דף הבית
הוצאת דיבה

הוצאת דיבה

 

במסגרת פסק דין שניתן על-ידי בית משפט השלום בפתח תקווה, נדונה תביעת הוצאת דיבה שהגיש רופא כנגד חברה המשווקת סיגריות אלקטרוניות וכנגד בעליה, ובה ביקש לקבל פיצויים בגין חוק איסור לשון הרע בעקבות פוסטים שפורסמו בפייסבוק ואשר ייחסו לו כינויים כגון: "שקרן" ו- "משוחת".

 

מפסק הדין עולה, כי התובע הוא רופא מומחה בבריאות הציבור ובחקר העישון. הנתבעת 1 הנה חברה פרטית העוסקת בין היתר ביצור ושיווק של סיגריות אלקטרוניות, והנתבעים 2 ו-3 הם בעלי המניות בה.

 

במהלך חודש ינואר 2018 הופיע התובע בתוכנית כלכלית בטלוויזיה בכתבה שעסקה בנושא מיסוי על סיגריות אלקטרוניות בישראל, ולקראת סיומה הופיע התובע ואמר שלדעתו – יש מקום להטיל מיסוי מאחר וסיגריה אלקטרונית מזיקה לבריאות. התובע לא התייחס לחברה או למוצר מסוים במהלך הכתבה, שבמהלכה הוצגו מוצרים של החברה.

 

הפוסטים המהווים הוצאת דיבה ולשון הרע

 

לאחר פרסום הכתבה, העלו הנתבעים לדף הפייסבוק של החברה פוסט ובו כתבו בין היתר, כי הכתבה שפורסמה היא רצופת שקרים ומגמתית, ויצאו כנגד עמדתו של התובע תוך שטענו כי דבריו בכתבה לא נתמכו על בסיס מדעי, וייחסו לו מעשי שוחד וכתבו עליו בין היתר שהוא "אחד מהמושחתים הגדולים בתעשיית הבריאות בישראל", וכן צוין כי מאחר והסיגריות האלקטרוניות פוגעות בחברות התרופות, חברות אלה נותנות שוחד כדי שיעשו שימוש במוצריהם "הגיע הזמן שנגלה מי הוא הדוקטור המושחת שמרת את חברות התרופות" כך עוד נכתב בפוסט.

 

כשבוע לאחר מכן, פרסמו הנתבעים פוסט נוסף ובו שוב התייחסו לתובע, וטענו כי תוכנית הטלוויזה קיבלה לכאורה הרבה כסף כדי להעביר "את השקרים של אחד המושחתים הגדולים שידעה מערכת הבריאות בישראל", תוך שייחסו דברים אלה לתובע ואף גינו אותו שקרן, ולפוסט זה אף התווספה תמונה של התובע עליה הכיתוב "שקרן מושחת!".

 

בנוסף לפוסטים אלה ולאחר שהתובע הופיע בעוד תוכניות טלוויזיה, פרסמו הנתבעים פוסטים נוספים ובהם המשיכו לטעון שהוא שקרן, ואחד מהנתבעים אף הגיב מחשבון הפייסבוק האישי שלו וכתב שהתובע "איבד את שבועת הרופא עבור עגלת הזהב שלו", ובפוסט נוסף טענו נכתב שהתובע "ממשיך בעבודת הלובינג שלו עבור חברות התרופות".

 

בעקבות פרסומים אלה, נשלח מטעם התובע לנתבעים מכתב התראה בדרישה להסרת הפרסומים וכן דרישה להתנצלות ולפיצוי, אולם הנתבעים לא נענו לכך, ולכן הגיש התובע את תביעתו בה ביקש לקבל פיצויים בגין הפרסומים שהיוו לדעתו הוצאת דיבה ולשון הרע.

 

האם הפרסומים מהווים לשון הרע?

 

בפסק דין בחן בית המשפט האם הפרסומים שפורסמו כלפי התובע מהווים הוצאת דיבה ולשון הרע על פי חוק איסור לשון הרע, וציין כי אומנם בתי המשפט הכירו בחשיבות לזכות חופש הביטוי בנוגע לפרסומים הקשורים בענייני ציבור או באישי ציבור, אך יחד עם זאת גם ציין כי "חופש הביטוי אינו ערך מוחלט אלא המדובר בערך יחסי, וקיימים ערכים נוספים, כדוגמת הזכות לשם טוב, אשר הכרה בהם מצדיקה הטלת מגבלות על זכות זו וצורך באיזון בהתאם לנסיבות."

 

בית המשפט ציין כי לצורך הקביעה אם מדובר בפרסומים המהווים לשון הרע, יש לפרש את הפרסומים בהקשר אובייקטיבי ואת המשמעות העולה מהם, ולבחון אותם על פי אמות מידה של האדם הסביר תוך עמידה על ההקשר הכולל שבמסגרתו נאמרו הדברים הנטעים כלשון הרע, ולכן לבחון האם המשמעות העולה מאותם פרסומים מהווה לשון הרע.

 

בית המשפט ציין כי מעיון בפרסומים עלה, כי הנתבעים ייחסו לתובע כינויים של "שקרן" ו- "מושחת", ומעשים של לקיחת שוחד, וכן נטען כי התובע מתנגד לשימוש בסיגריות אלקטרונית בשל בצע כסף וללא בסיס מדעי. עוד ציין בית המשפט כי מקריאת הפוסטים שכתבו הנתבעים כמכלול עלה, כי לא הייתה רק מחלוקת מדעית בין הצדדים אלא מעבר לכך: "המדובר בשימוש מתלהם במילים פוגעניות ומזלזלות תוך ייחוס מעשים אסורים שכלל לא הוכחו לפני".

 

ביקורת לגיטימית או פגיעה בשם הטוב?

 

בית המשפט ציין, כי ככל והייתה קיימת בין הצדדים מחלוקת מדעית, מחלוקת זו אינה נותנת לגיטימציה לנתבעים לגנות את התובע במילים כגון "מושחת" במסגרת פוסט בעל תפוצה רחבה על אף שהוא מחזיק בדעה מדעית שונה מאשר של הנתבעים, וכי לנתבעים יש זכות לעלות טענות רלוונטיות ולהגן על העסק שלהם בדרכים ראויות וללא שימוש בכינויים מכפישים:

 

"הנתבעים יכלו להציג את הביקורת מבלי להוציא דיבתו של התובע…אני סבורה כי השימוש של הנתבעים במילים "מושחת" ו"שקרן" והזלזול בתובע כפי שעולה מקריאת הפוסטים כולם כמכלול בכל אחד מהפרסומים שלעיל תוך ייחוס לתובע מעשים בעלי אופי פלילי מהווים לשון הרע ויש בהם כדי לפגוע בשמו הטוב של התובע, לבזותו להשפילו ולפגוע במשרתו" כך ציינה השופטת בפסק הדין, תוך שקבעה כי הפרסומים שפרסמו התובעים כלפי התובע אכן מהווים הוצאת דיבה ולשון הרע.

 

האם הפרסומים מוגנים מפני הוצאת דיבה ולשון הרע?

 

במסגרת פסק הדין בחן בית המשפט האם הפרסומים שפורסמו על-ידי הנתבעים חוסים תחת ההגנות הקבועות במסגרת חוק לשון הרע, והגיע למסקנה כי הנתבעים לא הצליחו להוכיח קיומן של הגנות אלה.

 

השופטת קבעה כי הנתבעים לא הוכיחו שקיימת להם הגנת אמת בפרסום ביחס לפרסומים שכתבו כלפי התובע, ובין היתר משום שהם לא הוכיחו מעשה שחיתות מצד התובע או כי הוא אמר דברים שקריים. עוד קבעה השופטת כי הנתבעים לא הצליחו להוכיח שקיימת להם אחת מהגנות תום הלב תוך שקבעה בין היתר, כי "שימוש מכוון בכינויים פוגעניים אלו אינו נעשה בתום לב".

 

שיעור הפיצוי בגין הוצאת דיבה ולשון הרע

 

לאחר שבית המשפט קיבל את תביעת לשון הרע שהגיש התובע כנגד הנתבעים וקבע שהפרסומים שפרסמו הנתבעים כלפיו אכן מהווים לשון הרע, הוא בחן את שאלת שיעור הפיצוי שיש לחייב אותם לשלם לתובע, שנגזר בין היתר: "מחומרת הפגיעה שארעה והיקפה, מתפוצת הפרסום מאופי הצדדים ומהתנהגותם. כן יינתן משקל לעובדת התנצלותו של הפוגע, או סירובו להתנצל, ודבקותו באמירות הפוגעניות בלא לחזור בו מהן".

 

בית המשפט קבע שבמקרה זה יש להתחשב בין היתר בכך – שהנתבעים פרסמו כלפי התובע פרסומים פוגעניים ומכפישים חוזרים ונשנים, כשאחד מהפרסומים פורסם גם לאחר מכתב התראה שנשלח מטעם התובע ושהפרסומים המשיכו להתפרסם עד למועד הדיון בבית המשפט, וכן יש מקום להתחשב בהיקף תפוצת הפרסומים, ולבסוף החליט לחייב את הנתבעים לשלם לתובע פיצוי בסך 100,00 ₪ ובתוספת בסך 20,000 ₪ בגין בהוצאותיו של התובע.

 

הבהרות:
פרטי פסק הדין ת"א 44048-04-18 ד"ר לוין נ' טייקאייר בע"מ. משרדנו לא ייצג את בעלי הדין בתיק זה. אין באמור לעיל בכדי להוות ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי.

מעוניינים לקבל מידע נוסף?